סצינה

אורית

היי,

לאחרונה (בצורה מאוד אופיינית לה) החלה בתי בת ה 4 לעשות סיפור סביב נושא הלבוש בבוקר.
לפני כמה זמן התחילה לבקש לבחור לבד בגדים וזאת היא עושה עד היום יחסית במהרה, אבל אז היא מתחילה להגיד שלא נוח לה פה ושם... ושנסדר לה למשל את המכנסיים (אחרי שברוב המקרים התלבשה לבד) ואז בשניה היא יכולה להכנס ללופ ולהתחיל לצעוק ולבכות "לא ככה", את לא יודעת לסדר לי" ואם אציע לה לסדר לעצמה בקול רגוע או כל דבר אחר, היא נכנסת לתוך סחרור ולא יודעת איך לצאת ממנו לדוגמא, היא יכולה להוריד את המכנסיים ולהשאר ככה 20 דקות עם בכי וצרחות. אני לא כ"כ יודעת איך לנהוג במצבים האלה, ניסיתי להתעלם ולהמשיך בשלי, להתייחס אליה ברוגע מבלי לשים דגש על נושא הבכי שלה וכו אך קשה מאוד להוציא אותה מזה...
הייתי שמחה לדעת מה אתה ממליץ לעשות במצבים כאלה.
כמובן שכבר פעמיים ניסיתי לדבר איתה בערב או אחהצ (רחוק מהמקרה) על ההתנהגויות האלה ומה מפריע לה ולהסביר לה איך אנחנו מתנהגים בבית והיא מאוד מבינה אבל זה נוטה לחזור.
היום לדוגמא היה לה בוקר טוב ולפני שיצאתי שאלה אם היה לי נעים איתה היום בבוקר.
היא ילדה מאוד רגישה למצבים ויודעת לקרוא מאוד טוב את המפה. אגיד גם שלפני כחודש נגמלה מהמוצץ בשניה, אבל אולי במצבים של עצבים היא מרגישה בחסרונו? (היא לא הזכירה אותו מאז...)