הי טלטול, להרבה הורים הייתי ממליץ במצב הזה פשוט להניח לילד ולו רק כדי לחסוך את כל הטעויות הנלוות לניסיונות לשנות ולתקן אותו ושגורמים בסופו של דבר לתוצאה ההפוכה מזו שרצינו בה. על פי התיאור שלך נראה שאת ממילא מניחה לו ומביאה בחשבון את מאפייני הגיל ואת המאפיינים הייחודיים לבן (התחרותי) שלך ומהמקום הזה, יתכן שאפשר לעשות משהו כדי לאפשר לו להגיב אחרת במצבים מן הסוג הזה, או לחילופין לגלות שהוא אכן זקוק לעוד זמן כדי להבשיל לשינוי שאת רוצה בו.
הצעתי לך לשחק במגרש שלו. במגרש של הבן שלך יש המון אגו והתעסקות עם הערך העצמי ואת יכולה לנצל את ההבנה הזאת כדי להאיר לו אמצעים חלופיים להשגת הערכה עצמית ושעולים בקנה אחד עם המטרות שלך.
את תופסת אותו בזמן שהוא פנוי לשיחה, נניח לפני השינה ואומרת לו:

"תקשיב, ראיתי איך אתה ואיתמר (לצורך הדוגמא) שיחקתם יפה היום ואני רוצה שתדע שאיתמר מאוד אוהב אותך. לא סתם הוא מנסה להראות לך דברים שיש לו או דברים שהוא טוב בהם ואני חושבת שחשוב לו שגם אתה תהיה גאה בו. כמו שהוא גאה להיות חבר שלך. אבל שמתי לב שכשהוא מנסה לעשות עליך את כל הרושם הזה, הוא מתאכזב לגלות שגם לך יש ושגם אתה יכול והכל נראה לך קלי קלות כמו שאתה אומר. אני יודעת שכמעט כל הילדים עושים את זה ולכן חשבתי אפילו לא לדבר איתך על זה אבל לדעתי, אם תצליח להימנע מכך, אתה בבת אחת הופך להיות חבר שהוא כמו אח גדול כזה שכולם מעריכים ורוצים להיות כמוהו. לדעתי שווה לך לנסות".

טוב יהיה גם אם תוכלי להוסיף דוגמאות למצבים שבהם הוא אכן נוהג להגיב בדומה להצעה שלך, למשל ביחסיו עם אחיו או אחייניו הצעירים. בהצלחה.

תודה דני. אני באמת לא מציקה לו בעניין הזה כי זה תמיד נראה לי חזק ממנו אבל אהבתי את עצתך ואשמח לנסות. שוב תודה.

תודה לך טלטול ובהצלחה.

This aritlce went ahead and made my day.