השפעה/ הסחפות אחרי ילדים אחרי

נטלה


דני היי. שוב אני פונה לעזרתך. הבן הגדול שלי בן ה 6 מושפע יחסית בקלות מילדים אחרים.גם שנה שעברה הרגשתי את זה. יש בגן ילד שבהתנהגותו מלמד אותו ועוד כמה ילדים מגן לעשות דברים לא יפים(בלשון המעטה), להתנהג בצורה לא מקובלת בגן וגם בבית. והיום דבר חדש- הבן שלי חזר מהגן ואמר לי שאותו ילד נתן לו ולעוד כמה ילדים כסף כדי שהם יביאו לו צעצועים מהבית.. איך אני אמורה להתייחס לדבר כזה? גם באופן כללי, איך מלמדים ילד לא להיסחף אחרי אחרים, לחשוב עם הראש שלו מה כדאי לעשות ומה אסור לעשות. כי היום זה צעצוע ומחר.....
תודה מראש
נטלה

דני גיל

04-04-2017 02:49
היי נטלה,
אני אף פעם לא בעד ללמד ילדים נקודתית. אנחנו לא מלמדים ילד לא להיסחף אחרי ילדים אחרים. אנחנו כן מגדלים אותו להיות עצמאי, מאמין בעצמו, בעל דימוי עצמי גבוה. ככל שכך לא יהיה לו הצורך להיסחף ולהיגרר. את כותבת שיש בגן ילד שמלמד אותו לעשות דברים לא יפים. ההצעה שלי: לשוחח עם הילד שלך אודות המעשים שהוא עושה בלי קשר למקורות ההשפעה שלו: מה עשית? למה עשית? מה רצית להשיג בזה? אתה חושב שזה היה נכון? אתה חושב שזה היה חכם? הרגשת טוב עם זה?

ופחות ופחות להטיף מוסר. גם פחות להנחות ולכוון. למה? כי זה הזמן שלו. וזו הלמידה שלו. כשאנחנו רוצים לעודד ילד "לחשוב עם הראש שלו" ככה אנחנו עושים את זה. משוחחים בגובה העיניים, שואלים, מקשיבים, הוא כבר יגיע לתשובות הנכונות בעצמו.

נטלה

05-04-2017 15:47
היי דני. זה בדיוק מה שרציתי לדעת. ברור לי שבסופו של דבר הילד שלי צריך להיות עם ביטחון עצמי גבוה, דימוי עצמי גבוה. אבל השאלה הגדולה היא - איך מלמדים אותו ? איך מגיעים לתוצאה הרצויה? אני בטוחה שאם אשאל את הבן שלי את כל השאלות הללו, הוא יענה לי על כולם תשובות נכונות, אז מה גורם לו להתנהג בצורה לא מקובלת למרות שהוא יודע מה דורשים ממנו ואיך צריך להתנהג?

תודה
נטלה

דני גיל

08-04-2017 16:51
אבל זה חלק מהעניין - לא מלמדים ילד להיות בעל דימוי עצמי חיובי או בעל בטחון עצמי גבוה. השאלה הגדולה היא לא איך מלמדים אותו (בכך אנחנו מקטינים אותו דווקא) אלא איך מאפשרים לו. את כותבת שאת בטוחה שאם תישאלי אותו הוא יענה לך "תשובות נכונות". אבל התשובות פחות מעניינות אותנו. מה שמעניין אותנו (כהורים שמעוניינים להעצים את הילד שלנו) הוא להוריד מעלינו את הכובע של המומחה ולתת אותו לילד שלנו. כי הוא המומחה, הוא החזק, התשובות נמצאות אצלו. כשאנחנו שואלים אותו שאלות אנחנו מאפשרים לו (שימי לב - "מאפשרים") לחוות את עצמו כמומחה. לא אמא ואבא המומחים יודעי כל. אני המומחה. לכן אנחנו שואלים את השאלות באמת, לא במטרה להוכיח לו משהו, ולא במטרה להוכיח אותו על טעותו. אנחנו אפילו פתוחים לאפשרות שאולי אנחנו טועים והוא צודק, לכי תדעי, אולי יהיו לו טיעונים חזקים. זו נקודת המוצא של השיחה. ככל שכך הילד מרגיש שהוא שווה בין שווים, שווה לעולם החזקים, משוחח בגובה העיניים עם אמא ואבא הגדולים והיודעים. יש מעצים מזה?

הורים לפעמים חושבים שילדים זקוקים להפגזת חיזוקים. זה לא נכון. ילדים לומדים ממעשים ולא ממילים. וזה נכון גם לענייננו זה. אם את משתפת אותו במחשבות שלך, בהתלבטויות שלך, אם את מתייעצת איתו, אם את שואלת אותו מה כדאי: לקנות את החבילה הגדולה או הקטנה, להיכנס לסופר הזה או האחר, עכשיו או בערב, את מעצימה אותו יותר מכל מילה או משפט לכאורה מחזק.