קושי רגשי שלי כאמא

נעמה

היי, שלום רב
יש לי איזשהיא בעיה. שאני חשה שהיא קשורה אלי ולכן הגדרתי אותה כך בכותרת.
אני גרושה. וצעירה. יש לי ילד מקסים בן 4. מכורח המציאות אנו גרים בדירה שבה ישנו חדר שינה אחד. ואנחנו ישנים יחד. התגרשתי כשהוא היה בן שנתיים בדיוק.מאז אנחנו ישנים יחד. התרגלתי לזה וזה נח לי.אני אוסיף ואציין שהוא היה תינוק מאד מאד תזזיתי מאד תובעני ולא רגוע. הוא לא ישן לילה שלם עד גיל מאד מאוחר. עד היום הוא מתעורר מביעותים ומגיע אלי למיטה. וכך נותר מצב שלשנינו נח בו
.אני לא צריכה לקום אליו בלילה והוא מרגיש קרוב אלי וצמוד. אני אוסיף שמכיוון שאני גרה לבד ובמיוחד שכשיש תקופות מתוחות של פיגועים אני חרדה מאד. אני מתעוררת המון בלילות יש לי תמיד חשש פנימי כזה
בכל זאת.. אני לבד!
השאלה שלי.. בעוד 4 חודשים אני עוברת לדירה שבה יהיו 2 חדרי שינה . אחד לי ואחד לבן שלי. ואני מרגישה שאני לא באמת רוצה שהוא יישן רחוק ממני.אני יודעת שאקום אליו כל לילה לבדוק אותו (הןא בן 4!) ואבדוק שהבית והכל נעול והכל בסדר.
המחשבה שוב להגיע ללילות לבנים כאלה מזכירה לי את התקופה הקשה מאד אחרי שהוא נולד שה באמת יותר משנתיים לא ישנתי יותר משעתיים רצוף
מדאיגה אותי.
איך אני יכולה לעשות את המעבר הנל באופן בריא וטוב לשנינו?