שקרים
מיכל
היי,
הבן שלי כמעט בן 9 (בכיתה ג) היה עד לפני חודש (עד לחופשת הפסח) במסגרת של צהרון פרטי.
מרבית חבריו יצאו מהצהרון ולכן הסכמנו לבקשתו לצאת.
מאז בעתם יש לו יומיים שהוא עם סבתא בבית שלנו ויומיים שהוא לבד במשך כמה שעות ועוד יום שעדיין הולך לצהרון.
לאחרונה שמנו לב לשקרים קטנים שמתגלים פה ושם ולא שמנו על כך יותר מדי דגש חוץ צלהגיד לו שתמיד יבוא לספר לאבא ואמא ושתמיד אנחנו לצידו ונעזור לו בקשיים.
יש לציין שמדובר בתלמיד מצטיין, טוב לב בצורה לא רגילה וחבר אמיתי.
ההחמרה היתה ביום שיש האחרון שחזרנו הביתה אחרי סבא וסבתא ואז בשבת בבוקר הוא סיפר לנו שסבא הביא לו חרב מאוסף חרבות והראה לנו אותה בגאווה (התפלאנו איך סבא לא אמר לנו כלום ולא שאל את רשותנו, אבל כמובן שלא אמרנו דבר)
בשבת בצהריים לאחר שביקרנו באיזשהו פארק גילינו שהוא לקל איזו מזכרת קטנה מהחנות מבלי להגיד לנו ולשלם ואז שראינו את זה וניסינו להבין שיקר לנו גם, עד שהודה, היינו בשוק!!!
אח"כ שאלנו את סבא איך יכול להיות שלא סיםר לנו שנתן לו חרב וכמובן שהוא לא ידע על מהאנחנו מדברים... כלומר בני לקח זאת מביתו מבלי לבקש רשות וגם המציא סיפור שלם סביב זה. אתמול דיברנו איתו ואמרתי לו שאני מאוד מאוכזבת מכל ההתנהגות בסופ"ש האחרון וניסיתי לשמוע ממנו מה הוביל אותו לכך.. לא ממש קיבלתי תשובות.
היום בעודו בדרכו חזרה מביה"ס התקשר אליי ואמר שהוא כבר בבית ושהוא רואה שהכלבים בסדר וסיפורים שלמים כי אחד מהם הרגיש לא טוב, שאלתי אותו אם סבתא בבית ואמר שעדיין לא...
כשהתקשרתי לסבתא להגיד לה שהוא כבר מחכה בבית היא אמרה שאין לה מושג איך הבנתי את זה כי היא רואה אותו עכשיו עדיין בדרך הביתה מביה"ס ואספה אותו...
אני מתנצלת על אריכות הדברים, אני פשוט מרגישה שהאמון ממש בכמה ימים נשמט לי מתחת לידיים ולא כ"כ יודעת מה לעשות ואיך לפנות אליו... כי עובדה שכל השיחות שעשיתי אתמול ברוגע לא עזרו בכלל כי כבר היום שיקר שוב.
איך היית ממליץ לי לנהוג? הייתי שמחה לתשובה מהירה כדי לא לעשות טעות!
תודה
דני גיל
28-05-2017 22:27הנה למשל דוגמה למקרה שבו לא יסייעו לכם הסמכות האיתנה, האסרטיביות, הגבולות הברורים, "רגל ימין". לא רלוונטי. עכשיו אנחנו במגרש הבלעדי של מערכת היחסים. לפני התשובה שלי אמליץ לך על המאמר "ילד שקרן" בעמוד המאמרים. חשוב שתקראו.
"אתמול דיברנו איתו ואמרתי לו שאני מאוד מאוכזבת" אז כאן אני מציע לך וזה באופן כללי: אם את מאוכזבת אל תסבירי את זה במילים. תראי את זה. את מאוכזבת? - תהי מאוכזבת. איך את נראית כשאת מאוכזבת? ככה הוא צריך לראות אותך. וכשאת גאה בו טוב יהיה לו לדעת שאת גאה בו אבל גם פה, כאמור, פחות חשובות המילים אלא המעשה: איך את נראית כשאת גאה? - ככה כדאי מאוד שהוא יראה אותך. ואיך את נראית כשאת שמחה? - ככה טוב יהיה לו לראות אותך.
והאכזבה במקום. ללא ספק. מרגע שהילד בוחר לשקר לנו אנחנו מאוכזבים ובצדק. מאוכזבים, דואגים, ויש לנו סיבות טובות. אנחנו יודעים למה אנחנו מאוכזבים ולמה אנחנו דואגים. והנה לנו תוכן עשיר לשיחה עם הילד שלנו.
לפיכך נמצא את הזמן המתאים לשיחה רגועה, נזיז ממנה את השיפוטיות הצידה, אנחנו כאן כדי להבין ולא כדי לנזוף ולהטיף מוסר. מכיוון שכך אנחנו מגיעים לשיחה הזאת מאוד סקרנים והילד שלנו מבחין בזה. הוא מבחין בסקרנות שלנו ובהתעניינות שלנו בו כאשר ברור לו שהוא מרכז העניין. הוא ה"חידה" שאנחנו סקרנים לפתור. מובן שאנחנו לא כועסים על החידה ולא שופטים אותה. החידה היא חידה. וככל שזו הגישה כבר עשינו מחצית מהדרך. מבטיח לך.
אם את יודעת שהוא ייסגר ויתגונן מפני שיחה כזאת תקדימי ותרגיעי אותו שהמטרה באמת להבין. שאת לא כועסת עליו ושגם את היית ילדה ועשית כל מיני דברים שחשבת שהם נכונים ברגע מסוים אבל בהמשך התברר לך כמה גדול ההפסד. הרי מה קורה לנו כשאנחנו משקרים? אנחנו בונים חומת בטון רגשית בינינו לבין הפרטנרים שלנו. אם הפרטנר הוא אדם זר ואנחנו מנהלים עמו מערכת יחסים קרה בעלת תוכן עסקי נניח - מילא. אבל מה כאשר מדובר בחברים שלנו, במשפחה שלנו, באנשים יקרים ואהובים? שווה לנו להרוויח את הרווח הקטן והזמני על ההפסד העצום הזה?
הרווח הקטן, ההפסד העצום, אם תתרגמי את המושגים הללו לשפה של ילד בן תשע חכם ונבון כפי שאת מתארת ההשפעה של השיחה הזאת תהיה מאוד חזקה. הפסד נוסף שהשקר מביא עמו: אובדן האמון. לא יאמינו לנו. אבל על הרקע הזה את דווקא אומרת לו:
"אני כל כך מכירה אותך וסומכת עליך, אמשיך להאמין לך תמיד. טועים - מתקנים. כבר סיפרתי לך מה אני עשית כשהייתי ילדה"
באופן הזה את גם מעבירה לו את המסר כמה גדול יכול להיות ההפסד (זה כשיעור לחיים) אבל גם דואגת לכך שהוא לא ירגיש לרגע שהפסיד כבר ואיבד את הכל, ואמא ואבא כבר לא מאמינים לי, ואם כך, למה לי להתאמץ?
דני גיל
28-05-2017 22:43