היי אינה,
מציע לך את המאמר "סודות הגמילה מחיתולים" שבין היתר יציע לך, לשאלתך, ללוות את בתך לשירותים בזמנים המתאימים לכך ולבקש ממנה לשבת נניח שלוש דקות. כאשר המטרה היא לנסות ולאו דווקא לעשות.

תודה! אקרא את המאמר. בנוגע להצעה שלך, ניסינו להציע לה לשבת קצת על הסיר בכל מיני נקודות במהלך היום סתם בלי קשר לרצון שלה. והיא לא רוצה. היא אומרת שכרגע לא רוצה פיפי ולא רוצה קקי ושהיא עכשיו היא עסוקה. או משהו כזה.

טוב אנחנו לא יכולים לאפשר לילדים תמיד את מה שהם רוצים. אני יודע שאת מבינה את זה והורים באופן כללי מבינים את זה אלא שבעניין הגמילה אנחנו מתבלבלים. ולא במקרה. אנחנו מבינים שהתערבות אקטיבית שלנו עשויה דווקא לעכב ולא לקדם אותנו והתוצאה של ההבנה הזאת היא פעמים רבות הימנעות. כלומר במקום לעשות את זה בזהירות אנחנו בוחרים לא לעשות את זה בכלל. אז איך נעשה את זה בזהירות? -

מציע שתלווי אותה לשירותים ותסבירי לה שהרעיון הוא לשבת קצת זמן. זו המשימה שלה. אם עשתה או לא עשתה לא מעניין אותנו. אם ישבה או לא ישבה כן מעניין אותנו. כך שאם היא ישבה ושיתפה פעולה עם הבקשה שלנו נחזק אותה על כך. ולא, תהיה זו הזדמנות ללמד אותה משהו על עקרון ההדדיות שהרי לא רק את זקוקה לשיתוף הפעולה שלה. היא זקוקה לא פחות לשיתוף הפעולה שלך: אמא תביא לי, תורידי לי, תרימי אותי, תדליקי לי. בשם היתרון האסטרטגי הזה את יכולה להציב תנאים (אני לא בעד ובטוח לא כצעד ראשון) ואת יכולה גם לפתח את זה לשיחה שתתרום לענייננו. למשל:

את שמחה שאני עושה מה שאת מבקשת?
איזה כיף אני הכי שמחה כשאת שמחה :)
ואת שמחה גם לעשות מה שאני מבקשת?
ידעתי שכן!!
אז גם לי יש בקשה...

אז נאמר שזו הדרך העדינה. דרך נוספת היא לשאול:
רגע-רגע, את מבקשת ממני ומה עם הדברים שאני מבקשת ממך?

ואם צריך להציב תנאים אז צריך אבל גם פה - אנחנו לא עושים את זה כמכריזים על מלחמה ואנחנו לא מענישים את הילדים שלנו על חוסר שיתוף פעולה מצדם בחוסר שיתוף פעולה מצדנו. וככל שכך הם מבינים שזו התוצאה ההגיונית של הבחירה שלהם. כאן מתקיימת למידה.