שלום לך ציפי,
רק להבין אם אני מבין נכון:
האם נכון לומר שבנך נעלב ממך לאחר שאחותו חשפה בפניו פרטים שלא ידע עד כה? אם כך חסרים לי פרטים אבל אם את מרגישה שלא בנוח לחשוף את המקרה לפרטיו, נסי רק להשיב לי על השאלות הבאות:

האם הוא נעלב מעצם המעשה שלך או מעצם העובדה שהמידע הוסתר ממנו?
האחות סיפרה לו משום שידעה על כך, האם היא היתה היחידה מלבדך שידעה על כך או שהיו קרובים נוספים ששמרו את ה"סוד"?
האם מדובר בחוסר הבנה או שאת מכה על חטא ומצטערת על מה שלכאורה עשית?
ושוב.. האם החרטה בהנחה שקיימת היא על עצם המעשה או על עצם העובדה שהסתרת מהבן שלך מידע חשוב עבורו?

לא הבנת אותי נכון.
זו אחותי שאמרה לו מילה שלא במקום ובסיטואציה לא נכונה. (חזרנו מבית העלמין לאחר לוויתו של אבינו).
הדבר קרה בביתה של אחותי לאחר לווית אבינו, סבו.
(ישבנו שבעה בבית אחותי)
מאז, בני מסרב לתקשר איתי.
בני רצה שאעזוב את המקום ולא אשב שבעה יחד עם אחותי בביתה ולאחר שסירבתי (אנחנו שתי אחיות מבוגרות בשנות ה- 60)הוא ניתק איתי את הקשר.
שוב, מאד בואב לי הדבר. בני מסרב בכל תוקף לקשר עמי.
מה עלי לעשות?
ד.א.
פנייתי זו אחרי ששמעתי המלצה עליך בתכניתה של מיכל דליות.

תודה אם כך למיכל דליות, אני אכן מאוד מזדהה עם גישתה.
לפי מה שאני מבין ציפי הבן שלך נעלב פעמיים, פעם ראשונה מאחותך ופעם שניה ממך לאחר שהרגיש שאינך מגבה אותו מול אחותך כפי שציפה.
כאילו שהוא אומר לך בעצם:
"אחרי ששמעת את אחותך אומרת לי כך וכך, אני מצפה ממך בתור אמא שלי שתעמדי מאחוריי ותעזבי איתי יחד את המקום".

במצב הזה כדאי לדעתי לעשות שני דברים:
1. להבהיר לו את המילכוד בו היית כאשר הגבת כפי שהגבת וכמה שהסיטואציה היתה מבלבלת מבחינתך. זה חשוב כדי שיבין מאיזה מקום פעלת ולכן, גם אם כבר ניסית והסברת אך הוא לא באמת הקשיב, נכון לדעתי שתנסחי כמה דברים בכתב.
2. לא להפסיק לנסות לחדש עמו את הקשר עם הרבה חום וללא כעס ולהבהיר לו שאת מוכנה לשמוע אותו ומחכה לו.
בהצלחה..

תודה לך דני.

בשמחה..