שלום לך צביה,
יש הרבה בחורים אחרי צבא שעוד מימי הבקו"ם ידעו גם ידעו מה הם רוצים לעשות ביום שבו ישתחררו. יש את אלה שיודעים שתהיה זו שנה מלצרות / שנה טיול / שלש שנים לימודים ו... יהי מה.

דווקא אנחנו ההורים, המנוסים ולמודי הלקחים יודעים שהטיול המאורגן הזה לא מביא אותנו בהכרח למקום טוב.

התקופה של אחרי צבא (במיוחד לאחר שירות קרבי) נורא מבלבלת. נכון שלרבוץ ללא מעש זה לא הפתרון אבל ההשפעה שלנו כהורים על ילדינו מאופשרת דווקא ככל שאנו מרפים.

הייתי ממליץ לשלב בין השניים:
לא לקחת אחריות עליו (לדחוף/להמליץ/להעיר) אבל גם לא לקחת אחריות במקומו (לסדר, לנקות אחריו וכדומה).

באופן שכזה תוכלי ליהנות מהזכות ההורית הטבעית להיות קרובה, תומכת ומשפיעה, כפי שהורים צריכים להיות.