היי לירון,
לא יודע להשיב לך על שאלה כזו. על אף קווי הדמיון בין השניים, הכלים הדרושים להורה לגדל את ילדיו הם אינם הכלים הדרושים למורה או הגננ/ת להוביל קבוצת תלמידים. עבור העוסקים בחינוך המרכיב האישיותי מכריע: כריזמה, היכולת לעניין, היכולת ליצור תוכן משמעותי לילדים, וכו'. לא שאי אפשר ללמוד ולהתפתח במקומות האלה אבל הפורום הזה אינו הכתובת, כמו גם פורומים ומקורות אחרים שתחום העיסוק שלהם הוא הדרכת הורים. מה שכן ההמלצה שלי, נסי לקבל את התשובות מתוך המערכת, בעיקר מתוך צפייה בגננות וניסיון להבין מה נכון ומה פחות נכון, למה מה ש"עובד" אצל אחת לא "עובד" אצל אחרת. וכו'. בהצלחה!

תודה על תשובתך,אם נאמר והמקרה היה מקרה של הורים עם כמה ילדים וילד אחד התחיל להתפרע ,אבל ההורה עסוק בעשיית שיעורי בית או משחק עם ילד אחר,מכאן אני שואלת ,איך ההורה היה יכול להרגיע את הילד שאינו מוכן להקשיב להורה ואינו רוצה לשחק איתו? ילדים מתחצפים ומתנהגים בהתפרעות גם בבית ,אז כיצד ההורה יכול לחנך אותם שהתנהגות כזו איננה מקובלת?
תודה

זה תלוי מה קורה שם בדיוק: כמה ילדים? מה זה "מתפרע"? מה הרקע כלומר מה קדם להתנהגות הזאת? באופן כללי כאשר ילד מתנהג בצורה שלא מקובלת עליי אני ניגש אליו, פיזית, ומונע ממנו פיזית להתנהג כפי שהוא מתנהג. ואני לא חושב איך לחנך אותו ככה שילמד לא להתנהג כפי שהוא מתנהג. הלמידה מתקיימת בדיוק ברגע הזה שאני מניח למילים ונוקט במעשים. כמובן חשוב גם לספק אלטרנטיבה, אמנם לא במאמץ יתר, אבל כן לכוון את הילד מה "כן" ולא רק מה "לא".

"נוקט במעשים" הכוונה היא לגשת אליו פיזית ולעצור אותו מההתפרעות שלו? שמעתי על שיטה מאוד נפוצה שהיא מה שנקראת באנגלית "פסק זמן",שילד שלא מוכן להפסיק להרביץ או לקלל,מושיבים אותו במקום מסויים זמן מוגבל ,ומחזירים אותו למקום הזה עד שהוא משלים את הזמן כולו.
אם נאמר ואתה מבקש מילד לעשות משהוא "לסדר את החדר" וכו,והוא אומר פשוט "לא",איך מיתן כן לגרום לו להבין או ללמוד שאין אופציה להגיד לא כשאני מבקשת לעשות פעולה כלשהיא?
תודה

לא לא לא. אני ממש לא רוצה לגדל את הילד שלי להבין שאין לו אופציה להגיד לא. ה"לא" הזה חשוב ונחוץ, ואנחנו לא רוצים לשלוח לעולם שבחוץ ילדים שגדלים להיות מבוגרים שלא יודעים להגיד "לא". לעצמם ולזולתם. כך שלענייננו, לילד תמיד יש את האופציה להגיד "לא". ולשאלתך - מצבים בהם אנחנו כהורים צריכים את שיתוף הפעולה של הילד והוא מצדו מסרב לשתף פעולה - כאן זה תלוי כבר בגיל הילד. אם מדובר בפעוט בגיל שנתיים אני לוקח אותו על הידיים - לשביעות או לאי שביעות רצונו - וישר למקלחת. אם הוא גדול יותר אני זוכר תמיד שגם לי יש את האופציה להגיד "לא". הוא אומר "לא" למקלחת ואני אומר "לא" למשחק שהוא רוצה לשחק אחרי המקלחת. למה? כי טרם התקלחנו, כי יש סדר יום, כלומר לא מדובר בעונש ולא בהתחשבנות עם הילד אלא בתוצאה שהיא תוצאה טבעית. כלומר ש"נוקט במעשים" - וזה לשאלתך הראשונה - זה לא רק כאשר אנחנו ניגשים לילד פיזית אלא כל מצב שבו אנחנו מקבלים החלטה שיש לה משמעויות עבור הילד. ומניחים למילים.

אגב "לסדר את החדר", אלה לא המקומות בהם הייתי מתעקש לבנות את הסמכות שלי כהורה. סמכות בונים, וכפי שאנחנו לא בונים בנין מקומה חמש ככה אנחנו לא בונים סמכות מהמקומות בהם לילד נורא קל לסרב לנו.

ייתכן שלא הסברתי נכון. כשכתבתי שהילד יבין שאין לו אופציה להגיד לא,הכוונה לי כהורה,כמי שמעפילה עליו סמכות,כשאני מבקשת משהוא ,אין לו אופציה לסרב,זאת אומרת להגיד לא למשהוא שאני מבקשת ממנו לעשות באותו רגע,בין אם זה לסדר את המשחקים שלו,או לעשות שיעורי בית,או להפסיק לברוח בגן המשחקים במקום לבוא איתי לבית כשאני מבקשת ,לזה התכוונתי שאין לו את האופציה לסרב. אני כהורה מבקשת ממנו להיכנס הביתה ולהגיד "לא",כסירוב חד משמעי שבעצם מבטל את מילתי על הסף,זה דבר שהוא לא מקובל מבחינתי ואני די בטוחה שגם אנני טועה כשלי זה הגיוני שאם הורה מבקש מהילד לעשות דבר מה הילד לא אמור לסרב בכל תוקף ולזלזל בבקשת ההורה. מכאן שאלתי מה נכון לעשות כדי לגרום לילד להבין שאין לו אופציה לסרב כשאני מבקשת ממנו לעשות משהוא (ושוב לסרב הכוונה היא ממש להגיד לא ולהמשיך בשלו כאילו לא אמרתי דבר)? ייתכן שכתבת בתשובתך שזה הכל עניין של תוצאה-הוא אומר לא אני לא נותנת לו לשחק במשחקים?כך הוא יבין בסוף?
תודה

הסברת נכון והבנתי אותך מצוין. כשאנחנו מגדלים ילדים אנחנו מפתחים בהם דפוס פעולה, ועם הדפוס הזה הם יוצאים לעולם. אני לא רוצה לגדל ילד "נסיך" כי הנסיך הזה לא יתנהג כנסיך רק איתי (שזה בעייתי כשלעצמו) אלא יאמץ דפוס התנהגות שגוי ויפעיל אותו מול החברים שלו ומול המורים שלו וכו'. אני לא רוצה לגדל ילד מפונק כי הילד המפונק הזה לא יהיה מפונק רק איתי (שזה בעייתי כשלעצמו) אלא עם כולם. ואני ממש לא רוצה לגדל ילד שאין לו אופציה להגיד לי "לא" כי אם חלילה אצליח לשכנע אותו שאין לו אופציה להגיד לי "לא" זה לא יגמר רק ביחסים שלו איתי. הוא יגדל להיות מבוגר שבטוח שאין לו אופציה להגיד "לא". ודאי לא מול גורמי סמכות או שנתפסים ככאלה.

שאלתך מובנת, את בעצם שואלת מה אנחנו כהורים צריכים לעשות כאשר אנחנו זקוקים לשיתוף הפעולה של הילד ולא מקבלים אותו. ולדעתי עניתי לך אבל הסיבה שאני "תופס אותך במילים" ומתמקד באופן בו בחרת לנסח את השאלה היא כי השאלה הזו כפי שנוסחה מעידה על מקור הקושי או הבלבול.

לענייננו, בין אם ננסח את השאלה כך או אחרת, המאמר סוד הסמכות ההורית בעמוד המאמרים יסייע לך להבין את תשובתי הקודמת.

תודה רבה על ההסברים עזרת לי מאוד!
תודה על הסבלנות!