היי שושנה,
את לוקחת על עצמך תפקיד מתיש ומעייף שלא לצורך. בשמחה אעזור לך:

ראשית כשהוא מדבר על זה שהוא לא רוצה ללכת לגן ראי בכך הזמנה מצדו לשיחה. הוא בעצם מבקש ממך שיחה והוא לא (!) מבקש באמת לא ללכת לגן. ההצעה שלי לתת לו כמובן את השיחה: הוא יגיד שהוא לא רוצה ואת כפי שאת עושה תשאלי למה. הוא ישיב שלא כיף לו ומשמעמם לו וזה הרגע שאני מבקש ממך להזכיר לעצמך שהוא מעוניין בעצם השיחה ולא בפרישה ממערכת החינוך, ולכן כך את ממשיכה את השיחה (אני נותן לך כל מיני רעיונות ואת תבחרי):

כל היום היה משעמם?
לכולם היה משעמם?
תספר לי על משהו מצחיק שקרה היום.
מה אתה אוהב יותר את הפעילות בתוך הגן או בחצר?
מה אתה עושה בחצר?
עם מי אתה משחק?
אתה בוחר עם מי לשחק?
וכו'. כלומר שאלות התעניינות כאלה.

אם אחרי זה הוא חוזר לבקש לא ללכת לגן את משיבה לו בנימה מחויכת ונונשלנטית: "מבינה אותך. גם לי לא תמיד יש חשק ללכת לעבודה".

שימי לב לזה:

"אני אומרת לו שאני מבינה שקשה לו בבוקר להתארגן ולהיפרד אבל אם לא ילך לגן איך ילמד דברים חדשים? ואיך ישחק עם חברים?"

פה התפקיד שאת לוקחת על עצמך (לשכנע אותו ללכת לגן) לא רק מעייף אלא גם יוצר תשומת לב שמעודדת אותו להמשיך לעסוק בעניין. וככל שאת משתפת פעולה ועוסקת בזה הוא גם מוסיף לעסוק בזה ואת נגררת להמשיך ולעסוק בזה מה שגורם לו להיות נחוש שהוא לא רוצה ללכת לגן, כשבעצם, הוא נחוש להמשיך ולקבל עוד מכל הטוב הזה - תשומת הלב.

לעניין מה שכתבת בסוף דברייך, גם כאן, תסמכי עליו. רכיבה על סוסים זה נחמד אבל הוא צריך בעיקר לראות אותך סומכת עליו.