בן 3 רגיש מאוד

ליאור

שלום,
יש לנו ילד בן 3 וחצי.
הוא מקסים, מתוק וחכם.
מה שכן מבחינה רגית אני מרגישה שהוא תינוקי פרפקציוניסט וחרדתי!
יש לו התפרצויות זעם מגיל קטן (שנה וקצת)
תמיד היינו מגיעים למשפחה והיה צורח כשנכנסים ולקח המון זמן עד שנרגע.
כשכבר כן נכנס לגן כל יום מחדש היה נכנס בצרחות ומקיא נהננת הייתה שולחת הודעות ותמונות שהכל בסדר ומשתתף...
משהו בחברה ובעיקר שכשמראים לו תצומת לב בהתחלה כנכנס (עד היום) זה גורם לו ללחץ וישר התכנסות וכמו תוקפן כזה..
אני מרגישה שהרבה אני צריכה ללכת איתו בין הטיפות כדי שלא יההיו תקלות שיגרנמו לצרחות או להתפרצויות..
הוא ילד פשוט לא רגוע ואין לי מושג למה..(זה מתסכל ממש כי אנחנו כהורים משתלדים ומנסים שיהיה בסדר . יש לי כמו מין אפילו פחד מסויים ממנו מהשגרה הלא שקטה שלו)
בעניין הפרפקצונסטיות שלו זה שאם הדברים לא מסתדרים כמו שחושב אז שומו שמים. וזה יכל להיות על דברים מזעריים!
כגון: הריצ'רצ לא סגור עד הסוף, בלאגן. המשחק לא מסודר כמו שהוא חושב, בלאגן. אם אני מלטפת אותו לא איפה שרוצה זה ישר עצבים.
גם באמצע הלילה מתוך שינה יכל לצרוח ולהגיד מתוך שינה לאח שלו שהוא מעצבן ודיי..
עד לא מזמן כשהגיע לגיל 3 נכנס די יפה לגן והרגיש גדול.. הייתה לו מסיבה בגן ולאחר מיכן ההורים חזרו הביתה והילדים נשארו .. הוא בכה שרוצה לחזור איתי. לא רצית להיות קשה ולכן חזר איתי.. אבל מאז כל בוקר כאילו משהו קרה, פשוט צורח שלא מוכן ללכת מוריד את הבגדים שמלבישים לו בצרחות.. מה שכן כשכבר כןם מגיעים נכנס יפה..
אך אני אמורה לךהתנהג עם כל התופעות האלה? ( די חסרת אונים ומיושאשת.. מנסה עכשיו איבחונים)
עוד משהו שקורה לארוחנה אבל זה כבר יכל להיו גיל.. זה שהוא אומר הרבה זהוא מפחד. אם כועסים עליו הוא בוכה שהוא מפחד( הוא מקבל הרבה חום ואהבה ומילים טובות. גם כשמתפרץ וצועק אני אומרת בנינוחות שהוא יודע לדבר יפה ואשמע כשהוא מדבר לא בצעקות זה לא שכועסים עליו כל היום) הוא מפחד מהמיטה שלו אז הוא ישן בספה.. איך גם לזה להתנהג? מנסים להרגיע ולזרום איתו (בעניין הפחדים) אבל קשה עם כל המלחמות...