שלום לך שלגיה :)
לא מזמן התייחסתי לנושא דומה, אז היתה זו בר שפתחה את הנושא - "ישן במיטה שלנו" (כרגע בתחתית עמוד 3 בפורום). מוזמנת "לבקר" בתכתובת.
אין לי ספק שהבעיה שאת מתארת מתעוררת תרתי משמע באמצע הלילה כמעט בכל בית שגדלים בו ילדים קטנים. אני רוצה לספר לך על ההיכרות האישית שלי עם העניין:

עד גיל 3 למיטב זכרוני, בתי היתה נרדמת וישנה ללא בעיות. אבל אז החלה תקופה שהיתה מתעוררת בלילה ומבקרת אצלנו במיטה. ההמלצה הרווחת במקרים מן הסוג הזה היא להחזיר את הילד למיטה בכל פעם שהוא מתעורר, גם אם עשר פעמים בלילה, מבלי להעיר אותו במתן תשומת לב, בין אם חיובית ובין אם שלילית. מילת המפתח תהיה עקביות וככל שנהיה עקביים, נצליח מהר יותר לישון בלילה, אנחנו והילדים.

אלא ש-

ילדים שונים זה מזה, דמיון של ילד אחד שונה מדמיון של ילד אחר, סוג ועוצמת החרדות של ילד אחד שונה מסוג ועוצמת החרדות של ילד אחר. כשהיתה בתי מתעוררת בלילה, הבנתי מהר מאוד שאינה מסוגלת להירדם לבד בכוחות עצמה, היא היתה מבועתת. עוד הבנתי שככל שאני מחזיר אותה למיטתה ובכך מושך את זמן הערות, הפחדים גוברים וחווית ההתעוררות מתקשרת יותר ויותר לחוויה של פחד.

היה לי ברור שאני צריך לשבור את הקשר הזה, לגרום לה לחוות רוגע ונעימות כל אימת שהיא מתעוררת. לכן, כשהיתה קמה משנתה ומבקרת במיטתנו, אפשרתי לה להירדם ולאחר ההירדמות הייתי מחזיר אותה למיטתה (בשלב ראשון לא כדאי לשתף אותה בהחלטה כדי לא להלחיץ).

במשך שבוע היתה מתעוררת פעמיים בלילה.
במשך כמה ימים נוספים הייתה מתעוררת פעם אחת בלילה.
בהמשך לא הייתה מתעוררת כלל כיוון שהרוויחה את הקשר החדש –

הקשר החדש: בכל פעם שהילדה מתעוררת, נעים וטוב לה. היא חוזרת לישון בכוחות עצמה מהסיבה הפשוטה שהיא... עייפה.
(הקשר הישן: בכל פעם שהילדה מתעוררת היא חווה פחד. מבחינתה להתעורר = פחד. ככה אי אפשר להירדם).

מוזמנת לנסות ו.. אני כאן לשאלות.