אובדת עצות.. התפרצויות זעם בגן
הדס
שלום וברכה, אולי תוכל לעזור לי ולכוון אותי.
בני כמעט בן שש (פחות חודש) ילד מאוד נבון ואח בכור לתאומים בני שלוש. בשנה שעברה היה במסגרת גן טרום חובה ולאחר מספר חודשים הגננת החלה לתאר התפרצויות זעם שלא היו לפניי כן המתבטאות בקללות, זריקת חפצים, בעיטות בחפצים ולעיתים גם בגננת, קושי להירגע ובכי. זה הפתיע אותי מאוד כי ההתנהגות לא שיקפה בכלל את מה שקורה בבית, לציין כי אחת הסייעות בגן היא קרובת משפחה וחששתי מבחינת "גבולות" או יותר נכון טישטוש גבולות בגלל יחס מועדף.. ניסיתי לערב את פסיכולוג הגן ששייך את הבעיה לקרבה המשפחתית ולאחר דין ודברים עם עצמי החלטתי להעביר אותו לגן אחר שבו אין קרבה משפחתית.. השנה החלה לאיטה והגננת דיווחה על ילד מקסים ונבון אך לאחר 3 חודשים שוב אותם תלונות של התפרצויות זעם, אלימות מילולית ופיזית, כעס בלתי נשלט "מאפס למאה".. ניסיתי לשוחח איתו ברוגע וסבלנות כאשר הוא רגוע, ניסיתי בטבלת התנהגות, ניסיתי גם באיומים שאני אבטל את החוג שהוא אוהב. לעיתים ממש השתדל אבל אחרי יום יומיים שוב חוזר על מעשיו. כשאני שואלת אותו מה גורם לו הוא עונה לי "אני לא זוכר" או "כולם מעצבנים אותי" פניתי למכון להתפתחות הילד לפי המלצת רופאת ילדים והוא בכלל לא מועמד כי מבחינה התפתחותית אין בעיות ובבריאות הנפש אין מענה כיוון שטרם מלאו לו שש שנים.. בינתיים אני מרגישה שאני מבזבזת זמן יקר ואוטוטו הילד עולה לכיתה א' שם בטח יהיה קשה יותר.. אין לי שום כלים להתמודד עם המצב ואני מיואשת. האם תוכל לייעץ?
דני גיל
13-04-2019 11:38את מגייסת את מערכת היחסים היפה הזאת כדי להיות קשובה לו ולקשיים שהוא חווה בגן. ממש כמו חברה טובה שמתעניינת וסקרנית, בלי שום ביקורת ושיפוטיות. וככל שלא, ככל שהדברים שאת שומעת מהגננת מוכרים לך, את רואה את זה גם בבית, גם אם לא באותן עוצמות כפי שמדווח לך על ידי צוות הגן, זה בדיוק המקום לעשות את העבודה בבית. ואני כאן לסייע כמובן.
כך או כך, לא איומים, לא עונשים, לא טבלאות התנהגות, לא שכר ועונש. הלוואי היה אפשר להגיד שזה מיותר אבל זה לא מיותר. זה עושה נזק.
הדס
14-04-2019 01:47בהתייחס לשאלה אם זה קורה גם בבית אז יש לעיתים קשיים ואולי גם התפרצויות של בכי כשלא מקובל עליו מה שאני אומרת אבל בצורה שאני די מסתדרת איתה כמו כל ילד עם רצונות.. סך הכל בבית הוא אוהב להיות האח הבוגר שעוזר לאחיו וגם אם לפעמים לא זה בסדר מצידי.. התמונה הכללית לא דומה למה שקורה בגן. אתחיל ממה שהצעת: להקשיב לו בלי ביקורת ושיפוטיות בנוסף החלטתי גם להרפות ממנו קצת לדוגמא ביקשתי ממנו להתלבש ולצחצח שיניים בבוקר פעם אחת והחלטתי לא לנדנד, הוא ענה שתכף וכיבדתי אותו ובסופו של דבר הפתיע אותי ועשה הכל בלי מאבקים.. באותו יום גם התנהג טוב בגן. כתבת שזה בדיוק המקום לעשות את העבודה בבית האם תוכל לפרט מעט מה אני יכולה לעשות במקרים של התפרצויות זעם בבית?
דני גיל
14-04-2019 21:36מחד לחזק את מעמדו כאח בכור, כיד ימינך, כמי שראוי להיות שותף למחשבות שלך ולהתלבטויות שלך. מאידך לשמור על גבולות ברורים. לשמור על גבולות ברורים זה לא אומר להיות קשוחים אלא ברורים. ביקשת שיגיע לאכול - שימי לב שזה קורה. ואם זה לא קורה אז את לא מתלוננת שזה לא קורה אלא נגשת אליו ונושקת לו במצח ובודקת מה המצב איתו, במה הוא עסוק כל כך שמונע ממנו להגיע, עוזרת לו אם צריך, ומזמינה אותו שוב להגיע.
לשאלתך בעניין התפרצויות הזעם ההצעה שלי לשמור על נימה עניינית, לא להיסחף אחר הדרמה, להזמין אותו לבטא את הדברים באופן ברור יותר. את אומרת לו:
אני מקשיבה
אני כאן
מה לדעתך יכול לעזור לך?
אם זו התפרצות כזו שעוברת את הגבול אנחנו לא מכילים אותה אלא שמים גבול ברור באופן אסרטיבי. ומתי זה עובר את הגבול? כאשר הוא נוקט באלימות פיזית או בתוקפנות מילולית. בהצלחה ומוזמנת לעדכן.
