היי אסתי,
ילדים בגיל שלוש לרוב לא נכנסים לישון כמו מבוגרים. הסיבה לכך היא בעיקר משום שהם יודעים שיש אנשים "אחרים" שאחראיים על השינה שלהם, אנחנו ההורים, מה שגורם לנו הרבה פעמים לעשות עוד ועוד טעויות כדי להוריד מהם עוד ועוד אחריות. במקום שהילד יהיה עסוק בעייפות שלו, יאפשר לעצמו להכיר בכך שהוא עייף, הוא עסוק במאבקי כוח עם ההורים: יוצא מהמיטה, מפיל את המוצץ, מבקש שמיכה, מבקש להוריד חולצה, מבקש מים, וכו'. כתוצאה מכל זה הוא משיג את מה שהוא רוצה מלכתחילה - אתכם. אלה הרגעים שהוא מקבל מקסימום הורים כי אתם עסוקים בו ורק בו.

לכן אני תמיד בעד לספק לילד את הצרכים שלו הרבה לפני שהוא מבקש אותם ממני, ומראש לא מגיע למצב שהוא צריך לנהל מאבק לשם כך. אם למשל תשבי איתו מחר, תקריאי לו סיפור, או במקום סיפור תשוחחו על משהו, תשאלי אותו למשל אם במקום סיפור הוא רוצה לספר לך משהו מעניין, ותיהנו מהרגע, תרגישו יחד. אח"כ שבי איתו, אחרי שסידרת לך שם מראש איזו כורסה נוחה, תני לו נשיקת לילה טוב ותגידי לו: אני כאן. ואני אוהבת אותך.

מרגע זה הוא "שם ראש" ועוצם עיניים ואת מצדך יושבת להנאתך ועסוקה בעניינייך: משוחחת בטלפון עם חברה או מקפלת בגדים ומכניסה לארון או עסוקה עם מחשב נייד או צופה בטלוויזיה אם יש בחדר וכו'.

אל תצפי שיירדם תוך כמה דקות. תני לו זמן ותני לו את ההרגשה ש"את כאן כדי להישאר" כלומר בחוויה שלו את לא יושבת בחדר בשבילו אלא כי את באמת עסוקה בעניינייך ונעים לך איתו.

כל שיטות החיזוקים למיניהם, המדבקות לענייננו, יש בהן יותר נזק מתועלת. תמיד. גם אם לא מגלים את זה מיד.

אוקיי. תודה על התשובה המפורטת.