היי מור,
שאלה: אם היא נרדמת במיטתכם תוך שניות היכן הבעיה בעצם? ההירדמות במיטת ההורים היא לא האפשרות המועדפת, זה ברור, וכל החלטה שתקבלו עכשיו כדאי שתהיה כזו שתאפשר לבתכם מה שיותר מהר לחזור לשינה עצמאית במיטתה. אנחנו מעוניינים להגיע למצב כזה שגם כאשר היא מתעוררת היא חוזרת למצב שינה בלי לשים לב בכלל שהתעוררה, כמו שקורה לכולנו אגב.

ובואי נחשוב - איך נגיע למצב הזה? אם נאפשר לה להירדם (לא משנה אגב איך) מה שיותר מהר כאשר היא מתעוררת? או אם נאפשר לה את הבכי ההיסטרי, המאבקים, הדרמה, וכו'? האפשרות השניה רעה לענייננו משום שהיא גורמת לילדה לקשר בין התעוררות לחוויה לא נעימה, ואז להתעורר עוד יותר. תהליך אגב לחלוטין לא מודע. בדיוק מאותה סיבה האפשרות הראשונה טובה לנו. היא מאפשרת לכם כבר הלילה לישון כמו שצריך, לכולכם, והיא מגבירה את הסבירות שבתכם פחות ופחות תתעורר בבכי שיפסיק את שנתה הרצופה.

היי דני,
תודה רבה על תגובתך.
בפעמים הבודדות שניסינו להעביר אותה חזרה למיטתה היא התעוררה וכל הבכי התחיח מחדש, ומאז אנחנו פשוט לא מנסים.
אנחנו חוששים שההעברה המיידית הזו אלינו למיטה היא מעין צ׳ופר בשבילה ולכן זה ימשיך לחזור על עצמו שוב ושוב.
כשהיא מתעוררת היא מיד מאוד עירנית, כך שלא נראה לי שהיא לא תשים לב שהתעוררה.
לדעתך זה לא יישמר את ההתנהגות הזו?

אז אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. העניין הוא כזה: אם כל פעם שהיא מתעוררת היא רגילה להתעורר למאבק הרי שבמהלך זמן מה ההתעוררות כשלעצמה מתקשרת בדרך ההתניה לחוויה לא נעימה. ומעוררת. ואז כל התעוררות קטנה מיד מעירה אותה. לכן הכי טוב שאתם יכולים לעשות לדעתי הוא לאפשר לה להירדם במיטתכם, תחילה גם להתעורר במיטתכם בבוקר, ורק לאחר כמה ימים להתחיל להחזירה למיטתה לאחר שהיא נרדמת ונכנסת לשינה עמוקה.

אם הייתי רואה אתכם ברגע הזה שהיא מתעוררת, כיצד אתם פועלים וכיצד אתם מגיבים, יכול להיות שהיו לי כמה רעיונות טובים לתת לכם. ויכול להיות גם שלא. ילדים שונים זה מזה ויש ילדים שלא יניחו להורים שלהם עד שיקבלו את הביטחון שהם זקוקים לו.