היי טלי, לא כל כך הבנתי. זה קורה רק במפגש עם המשפחה? איך את מתארת את מערכת היחסים איתך? אתכם?

לא שמעתי מהגננת שזה קורה בגן ובזכות השאלה שלך חשבתי יותר לעומק מתי זה קורה.כשסבא/סבתא מגיעים אלינו ואנחנו משוחחים איתם ..ממש בדקות הראשונות הוא כבר אומר אתה חצוף וכו.אז באמת יכול להיות שזה נובע מרצון לתשומת לב,כי לאחר מכן ,כשהסבא לוקח אותו לפארק הוא לא אומר מילים כאלו. לפעמים מתוך השתוללות,קפיצה על הספה הוא יכול להגיע לדוד שיושב על הספה ולירוק עליו. היחס איתי,איתנו תקין .הוא ילד עם הרבה אנרגיה שבודק את הגבולות תמיד(משתדלים מאוד כמה שפחות להעיר) אבל שאנחנו יושבים איתו ומשחקים ביחד הוא רגוע ומשתף פעולה.מאוד משתדלת להחמיא לו ,לומר לו שאני אוהבת אותו וכו. השאלה אם להתעלם..כי מצד אחד זה מצב לא נעים ומצד שני כשמתייחסים אז זה מחמיר...אנחנו משתדלים להסיח את דעתו ולדבר עליו ועדיין זה בלתי אפשרי כי ברגע שחוזרים לדבר הוא ממשיך-אף שזה ממש שיח של מספר דקות אלא אם כן יש לו תעסוקה עם ילדים. תודה רבה.

כן טלי אני חושב שאני מבין ובעיקר "חש" את הסיטואציות שאת מתארת. ילד יחיד? כמה דברים שסימנתי לי תוך כדי הקריאה: "משתדלים מאוד כמה שפחות להעיר" - למה? "מאוד משתדלת להחמיא לו ,לומר לו שאני אוהבת אותו" - למה משתדלת? למה את מרגישה שזה דורש ממך להשתדל? "אנחנו משתדלים להסיח את דעתו" - למה? ההתנהגות שאת מתארת בהחלט יכולה להעיד על ילד שחסרה לו דווקא התגובה האותנטית. זו שאנחנו נמנעים ממנה הרבה פעמים מתוך איזה חשש לפגוע בילד. החשש לכאורה במקום, אנחנו אוהבים את הילד שלנו ולא מעוניינים לפגוע בו חלילה. עם זאת, שמירה על גבולות לא נעשית ממילא בדרך שפוגעת בילד. כשהילד יורק עלינו, אם פיזית ואם מטאפורה, והוא לא פוגש בתגובה אותנטית הוא ימשיך למתוח גבולות ולו רק כדי לחפש את התגובה האותנטית.