קשיי פרידה להירדמות...

כרמית


שלום ותודה על האפשרות להתייעץ!

בני בן השנתיים וארבע "ניגמל" מלהירדם עם היד שלי לפני כחודשיים. הרגשתי שהיד שלי מפריעה לו להירדם, לעיתים ישבתי לצידו והוא מולל את היד, מעל שעה וחצי, גם שהיה עייף מאוד, לא נרדם. מאז ההירדמות הייתה בסדר+- עדיין לקח לו שעה להירדם ותמיד הייתי לצידו בחדר במיטה שלי או יושבת לצד מיטתו. לאחרונה, הוא מסרב להיכנס בכלל למיטה, זה תמיד מלווה בהסחות דעת שונות ומגוונות וכשכבר במיטה הוא לא מפסיק לבכות או יותר נכון ל"קטר" כי זה לא באמת בכי. וכל פעם מבקש מליון דברים שונים (להחליף חיתול/ למרוח קרם/ לכבות את התנור/ להדליק את האור/ להחליף לו את המיטה כי היא כבר ישנה!!! ואינסוף דברים יצירתיים ומגוונים, העיקר שנפטפט ולא נלך לישון. )אחרי החיבוק ונשיקה  אני אומרת לו שעכשיו הולכים לישון, אמא פה לידך, ואהיה פה גם כשנקום עכשיו אני לא מדברת יותר כדי לא להפריע לך להירדם... אבל זה אורך המון המון זמן גם כשהוא עייף מאוד והכי מתסכל שכל לילה הוא נרדם עם בכי . אשמח לעצה

דני גיל

05-03-2021 19:57
היי כרמית, אני חושב שהוא מקבל את נוכחותך בחדרו כמצב המובן מאליו ולכן יהיה טוב אם הוא יבין ממך שללא שיתוף הפעולה שלו את יוצאת מהחדר. שיתוף הפעולה משמע לשים ראש ולא להפריע לך בעיסוקייך. "עיסוקייך" - כלומר ההמלצה שלי שגם כאשר את יושבת בחדר אז לעסוק במשהו ש"לוקח" ממנו את תשומת הלב באופן טבעי: שיחת טלפון, שליחת מיילים, סידור ארון הבגדים. וכו'. תוכלי למצוא על כך הרבה חומר כתוב בפורום תחת נושא השינה - (במנוע החיפוש של הפורום). 

אכן קראתי פה כל מה שיש בנושא... לא בטוחה שמשהו אחד יכול להתאים לכולם..

06-03-2021 20:29
תודה לתשובה!בהחלט הוא מקבל את שאני אתו בחדר כמובן מאליו ולא מכיר משהו אחר. העניין הוא שהוא ילד רגיש מאוד, כולל רגישות עזה לרעש/צלילים/קולות שונים (עד לפני רגע הסביבה השפיעה עלי, לצערי. ויצא שבאמת חשבתי שהרגישויות הן בגללי וכשלא כיבדתי את צרכיו זה הרגיש מאוד לא נכון. אנחנו ממש לפני אבחון, ובנתיים לא רוצה לעשות עוד טעויות ולגרום לו להרגיש גרוע יותר). ההרדמות אצלנו היא שקטה ובחושך.כשניסיתי לצאת מהחדר כשהוא לא שכב במיטה (אמרתי שאני מסדרת את המטבח או משהו כזה ואחזור כשהוא יהיה מוכן לישון) הוא ישר התחיל לבכות.. כמובן שחזרתי תוך 2 דקות אם לא פחות.. והתגלגלנו לעוד שעה לפחות, שנמרחה לה. בכלל לאחרונה העניינים נהיו קשים יותר, לאחר הסגר האחרון, אני מניחה שאין מה לעשות וזה הניסיון הכי קשה לחזרה לשגרה.. ובימים האחרונים היו גם סצנות כבדות מאוד כשהולכים לישון. השתטחויות וצרחות (למרות הכנה מוקדמת לכל דבר) אבל היו גם כמה ימים פחות קשים שהצליח להירדם תוך חצי שעה (הוא חוזר עייף מאוד מהגן ועדיין, קשה ההרדמות) הבעיה שאפילו במהלך החצי שעה הזו הוא לא מפסיק לקטר. (שאמא תהיה אתך במיטה, שאמא תחליף חיתול, משהו מפריע ועוד ועוד ללא הפסקה עד שנרדם) וזה פשוט מבאס שהוא לא נרדם בטוב ובכיף עם החיבוק ונשיקה ותמיד אחרי בכי וקיטורים וסוג של מותשות יתר. (שלו אבל גם שלי)

דני גיל

11-03-2021 23:25
לפעמים דווקא הניסיונות לעשות את זה בטוב מביאים לכך שטוב לא יצא מזה. תהליך ההירדמות של ילדים דומה קצת לתהליך הסתגלות לגן בשעות הבוקר. כלומר המפתח להצלחה הוא היכולת שלנו (אכן שלנו) לקיים פרידה. פרקטית זה אומר להשתחרר, להיות אותנטית, 'לחתוך', לסמוך עליו כאשר קשה לו וכאשר הוא בוכה, להפסיק להתאמץ להיות נחמדה או לגייס את הסבלנות שכבר באמת אין. 

תודה

14-03-2021 13:25
תודה רבה לתשובות!!!