היי לירון, יכולה לתת דוגמה? למה כוונתך כשאת כותבת "מתנהגת לא יפה"?

לדוגמא:
יצאנו לפארק' שעשועים קרוב לבית,הגיע הזמן לחזור הביתה,ביקשתי ממנה לבוא והיא יבשה על החול ואמרה לי כמה פעמים לא. רק אחרי 15 דקות שאני עומדת ומבקשת ממנה לבוא (ומעלה כל איום אפשרי )בסוף היא באה.
באותו היום כעבור בערך שעתיים היא באה ונתנה לי חיבוק והכל היה בסדר.
ביום למחרת-קרה שוב בדיוק אותו הדבר בפאר ובערב היא שוב באה ונתנה לי חיבוק.
האינסטינקט שלי היה לרצות לומר לה שאני ארצה ממנה חיבוק כשהיא תתנהג יפה ותצא מהגן כשאני מבקשת ,אבל משהוא בלא לתת לה חיבוק מרגיש לי מדי קיצוני.
אני צודקת?
תודה

כן את מרגישה נכון. כלומר אנחנו לא אומרים 'לא' לילד שניגש לחבק אותנו. ושימי לב: הקושי שלך לחבק אותה לא נובע מכך שהיא התנהגה כפי שהתנהגה אלא בגלל מה שהתפתח בעקבות: הכעסים, האיומים, הסבלנות שנגמרת. פה הייתי מציע לך לקצר עניינים ולהיות את שקובעת את סדר היום. כלומר שלא יהיה מצב שאת עומדת 15 דקות בפארק ומשכנעת אותה לחזור הביתה ובוודאי את לא מאיימת. איומים הם חולשה.

ככלל, הורות במיטבה היא זו שמתמקדת בהווה. אנחנו לא מאיימים (מיקוד בעתיד) ואנחנו לא מענישים (מיקוד בעבר) ובכלל זה לא מונעים חיבוקים. הדבר היחידי שמנחה אותנו הוא ההווה כלומר מה שקורה ברגע זה. איך תעשי ככה שהביקור בפארק יהיה נעים גם כאשר אתם מגיעים וגם כאשר את מעוניינת לחזור הביתה? כמובן שאציע לך להיות נחושה ואסרטיבית בכל דרישה שלך כלומר לעמוד על כך שמה שאת רוצה שיקרה אכן יקרה כאן ועכשיו. עם זאת אני מודה שתשובה מלאה לשאלה הזאת תוכלי למצוא בספר סוד הסמכות ואם את מרגישה שהדפוס חוזר על עצמו ומשפיע על מערכת היחסים אז לחלוטין אמליץ לך לקרוא ולחזור אליי לכאן עם שאלות ככל שתהיינה.