שלום תמר,
פרק מאבקים עוסק באיומים וממליץ להימנע מהם כדי לא לפתוח במאבקים. שאז כולם יוצאים מפסידים. הדוגמא שהבאת מדגימה דפוס תקשורת בריא לחלוטין. אין בו שום איום מכיוון שהעמדת בפני הילדה שלך שתי אפשרויות, ושתיהן לגיטימיות מבחינתה ונמצאות בתוך "מרחב האוטונומיה" שלה קרי, המרחב שבו עומדת לה הזכות לקבל החלטות.

לא במקרה בחרת לפנות לילדתך במשפט שמתחיל במילה "תבחרי".
ולא במקרה נמנעת לומר לה את הדברים בשפת ה- "או שה או שה". התבנית הזאת, כמו גם תבנית ה- "אם-אז" שמורה לאיומים, ולכן לרוב היא תגרום לילד אוטומטית להתנגד ולעשות דווקא.
(לעומת זאת, נסי לדמיין את עצמך מאיימת במשפט שמתחיל במילה "תבחרי". נכון לא מסתדר?).

את כותבת "למה ישר להרים בכוח?" –
ובכן, לא "ישר" ולא ב"כוח". אנחנו מבקשים מהילד שלנו פעם פעמיים ולאחר מכן ניגשים להרים אותו. באהבה. לא בכוח. יהיה זה הוא שיחליט אם באהבה או אם בצורה פחות נעימה. מה אני בעצם אומר פה להורים? עדיף לא בכוח אבל אם כבר בחרתם בכוח, אנא דאגו לכך שהכוח יהיה כוח ולא חולשה. איומים הם חולשה. והפרק שהתייחסת אליו מדגיש ממה להימנע ולא כיצד לנהוג הכי נכון. המלצות כאלה תמצאי בפרק "אוטונומיה" שמתייחס למרחב הבחירה של הילדים – שם תמצאי תמיכה חד משמעית לדפוס התקשורת בינך לבין בתך מעיין כפי שתיארת אותה.
תודה על ההערה.

לזה התכוונתי... פרק "גבולות וסמכות" -
"זה אתה שבוחר או זה אני שבוחר בשבילך".

תודה על ההבהרה.

בשמחה...