תודה-תודה אורלי,
שאלה: למה את בעצם מאוד סבלנית?

היי
מצחיק שאתה אומר כותב את זה
לא יודעת אני מנסה לא לתת לזה במה שלא תתפס בזה
ומנסיון ראיתי שהעצבים לא עוזרים וכשעושים משהו באופן רגוע עוזר יותר או שלא
?????
מה עושים היללות והבכי המיותר יכולים להוציא אותי בקלות מהשלווה ואני מאוד מאוד סבלנית

... זה נכון, אם את נגררת לכעוס ולהתחשבן איתה את בעצם מספקת לה תשומת לב (אפילו שהיא תשומת לב שלילית) שמעודדת אותה להמשיך ולעצבן אותך.
זאת המלכודת שאורבת לך מימין וטוב שאת ערה לה.

אלא ש -

מלכודת אחרת אורבת לך משמאל וגם לה כדאי שתהי ערה:
כאשר את מגלה סבלנות במקומות שבהם את רוצה "להתפוצץ" את בעצם נותנת לה בדיוק את מה שרצית למנוע ממנה מלכתחילה: תשומת לב מעודדת. וחשוב מכך - את בעצם מודה באשמה ומזמינה אותה לראות בך כתובת לתלונות.

אורלי, כאשר את מגלה את כל הסבלנות שאת מגלה, ואת נורא "בסדר" איתה, ואת הולכת על קצות האצבעות, ואת נורא מבינה ומכילה ו.. כדומה, את בעצם אומרת לה:

תקשיבי, את מסכנה ואני אשמה! ולכן אני מוכנה לספוג את כל זה.

ופה העלבון הכי גדול של הילד משום שילד יכול להתמודד עם תחושה של קיפוח, אבל הקושי הגדול שלו הוא ההתמודדות עם התחושה שההורים שלו - הם שמקפחים אותו.

לא צריך להתחשבן ולכעוס ולנזוף ולהטיף מוסר (מלכודת ימין), ולא נכון לקבל כל התנהגות (מלכודת שמאל). מה שיעזור לך להימנע משתי המלכודות הללו הוא שימוש במשפטים קצרים וברורים שעוסקים רק בהווה ולא בעבר. למשל:

"תפסיקי לילל אז תקבלי תשובה"
"לא כיף לי לשחק ככה"
"את זה אני לא מרשה ו.. את יכולה לבכות"

במקביל למניעת תשומת הלב, השלילית וה"חיובית", את צריכה לדאוג להעניק לה תשומת לב במקומות הנכונים. ליתר דיוק - לתת לה להרוויח מעמד חדש של אחות בכורה שבו יש לה הרבה רווחים:

להיות יד ימינך, לטפל יחד בתינוקת, להיות שותפה מלאה, להרגיש גדולה, להרגיש חיונית, להרוויח את התחושה שאמא שלי נעזרת בי, וכדומה.

בהצלחה!!