חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון מסיעת כולנו מקדמת בימים אלה (מאי 2017) הצעת חוק להצבת מצלמות בגני הילדים. הצעת חוק שאם תעבור כולם יפסידו ממנה: גננות, סייעות, הורים. הראשונים להפסיד ממנה יהיו כמובן הילדים. בטקסט להלן אנסה להסביר מדוע.
נא להתנהג בהתאם
ילדים בגני ילדים זקוקים לצוות חם ואוהב, מגויס, צוות בעל הכישורים הדרושים לנהל סדר יום בגן, שהמיקוד שלו בילדים ולא בקהל הורים שצופה בו. מצלמות בגני הילדים תהפוכנה את הגננת של הילדים שלכם לגננת יח"צ. לא תהיה לה ברירה – היא תהיה חייבת להיות כזאת. לפני שנבין בדיוק מה זה אומר בואו נחשוב לרגע על מטרת החוק:
החוק של ח"כ ביטון נועד למנוע מראות קשים מהסוג שצפינו בהם לפני כחודש בו צולמה סייעת מטלטלת ילד. הרעיון – אם להיכנס לראש של חברת הכנסת – הוא שסייעת או גננת לא תפגע בילדים בעודה יודעת שהיא מצולמת. שתי בעיות עולות מהנחה זו:
1. גן ילדים הוא מרחב מספיק גדול ומורכב גיאוגרפית כך שאם לגננת כל כך דחוף לטלטל את מי מהילדים היא תעשה את זה היכן שאין מצלמה.
2. בנוכחות המצלמה גננת לא תעשה דברים שאסור לה לעשות – זה נכון – אבל היא גם לא תעשה דברים שהיא מחויבת לעשות. למה? כי זה "לא מצטלם טוב". כי היא עסוקה ביח"צ. ואנחנו בשידור חי עכשיו – נא להתנהג בהתאם. בטוחים שאתם רוצים את זה עבור הילדים שלכם?
למען האמת, הצעת החוק של ח"כ שאשא ביטון כל כך מנותקת מהמציאות שגננות וסייעות יכולות להיות רגועות לדעתי. זה לא יקרה. משהו יקרה וזה לא יקרה. לא יודע מה.
קהל לא אובייקטיבי
אם תהיינה מצלמות בגני הילדים המערכת תפסיד גננות וסייעות מצוינות שפשוט תעזובנה את עבודתן. הן מתפקדות מצוין ושלמות לחלוטין עם עשייתן, אבל יש להן קטע כזה שהן לא אוהבות להצטלם. ויש להן כבוד עצמי, וזכות לפרטיות, והן לא חוששות להכיר בזכות הזאת. מדובר בנשות מקצוע מעולות ואף על פי כן הן לא מסכימות לעבוד במקום עבודה ששם אותן תחת עינו הפקוחה של "הבוס", על אחת כמה שלא מדובר בבוס אחד אלא בשישים. שישים מבוגרים שמפקידים את היקר להם מכל בידי צוות הגן וכעת הם ישבו במשרד עם כוס קפה ויפקחו על תפקודן.
מבין שישים ההורים הללו יש הורים חרדתיים, הורים עם אג'נדה חינוכית כזאת ואחרים עם אג'נדה אחרת, לגמרי אחרת, הורים שנורא רגישים לאם אמרו לילד שלהם בוקר טוב מספיק יפה בבוקר, אם מספיק ראו אותו, אם מספיק הקדישו לו, הכול טבעי ומובן, ודווקא משום כך, הורים הם לא הקהל האובייקטיבי ולא הקהל הכשיר לצפייה בתמונות הזזות הללו. הם לא יכולים להבין באמת את השיקולים, את ההתנהלות, את הניואנסים ואת התמונה הרחבה. אפילו לא דרך המצלמה.
אם כבר אנחנו בהצעות חוק הזויות יש לי הצעת חוק מקורית משלי: אחת לחודש צוות הגן יזכה ליום מנוחה וביום הזה יחליפו אותו צמד הורים של ילדי הגן. בתורנות. הצעה הזויה אמנם אבל כזו שתסייע להורים לפחות להבין על מה הם מדברים.
עולם לא מושלם
מה שמפריע לי במיוחד בהצעת החוק הזאת הוא ההתנשאות העולה ממנה כלפי הצוותים החינוכיים שעושים מלאכת קודש בגני הילדים. מי פחות ומי יותר כמובן. ההתנשאות הזו לא חדשה. היא מגלה את פרצופה לא פעם בתכתובות ברשתות החברתיות, בשיפוטיות, בחוסר הבנה של הורים את המורכבות הקיימת בניהול גן עם שלושים ילדים. אמא לשלושה ילדים לדוגמה יכולה לתלוש שערות על האתגר בגידול הילדים שלה, אבל תגלה אפס הבנה לגננת שלא ראתה איך ילד בגן נתן מכה עם טוש לבן שלה. ממש קרוב לעין. תכלס צודקת – הגננת הייתה אמורה לראות. בעולם מושלם. אבל היי.. העולם לא מושלם. הצוות לא מושלם. מצלמה בטוח לא תהפוך אותו למושלם.
הצעת החוק של ח"כ ביטון היא הצעה שמבזה את הגננות והסייעות, משפילה, שוביניסטית משהו. אני תוהה אם הצעת חוק כזאת היתה עולה לסדר היום אם אנשי החינוך בגני ילדים היו בעיקר גברים ולא בעיקר נשים, עובדים שמרוויחים שכר הולם על עבודתם במקום עבודה יוקרתי – גן ילדים – כפי שצריך להיות בחברה מתוקנת. במקום להפנות תקציבים לטובת החזון הערכי הזה, לשכר הוגן, לטיפוח מעמד אנשי החינוך, לצמצום מספר הילדים בגן, להקצאת משאבים עבור החינוך המיוחד, בוחרים נבחרי ציבור לחשוב על כיבוי שרפות. כמה מוכר. כמה חבל.
