המאמרים שלי

תגידו, איך בעצם נדע שהצלחנו? אנחנו, כהורים לילד שלנו, מה ייתן לנו את הסימן שהצלחנו בגידולו ובחינוכו? אם יגדל להיות מאושר? אם יגדל להיות עשיר? אם יגדל להקים תא משפחתי חם ויציב? אם יגדל להיות כל זה יחד?

אתגר לגדל תינוק. אתגר לגדל ילד. אבל האתגר הגדול מכולם – לגדל תינוק שהופך לילד. כיצד נתמודד עם האינתיפאדה  של גיל שנתיים? 

להקשיב, לשתף, לצחוק יחד ולהרגיש יחד. מה עלינו לעשות כדי להזמין את הילדים להכיר את עולמנו שלנו ולשתף בעולמם שלהם? קבלו שלושה עקרונות מנחים לטובת המטרה החשובה הזאת ואחריהם שלושה כללי אזהרה.

לעתים (קרובות מדי) אמצעי התקשורת חושפים אותנו למציאות הזויה וקשה לעיכול, וכהורים לילדים קטנים עלינו לתת את הדעת לאופן שבו אנו מעבירים מידע כזה לילדים שלנו. איך נספר להם, למשל, על אמא לילדים שחנקה את הילדים שלה? למה בכלל לספר וממה עלינו להיזהר?

למרבה הפלא, איכות התפקוד של הורים בשתיים בלילה מול תינוק בוכה פחות קשורה למידע קונקרטי שיש להם או אין להם אלא בעיקר למצב רגשי. קחו את כל ההורים שיצאו מדעתם אתמול באמצע הלילה, קחו מהם את תחושות הכישלון והאשמה והם יתפקדו מצוין. 

חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון מסיעת כולנו מקדמת בימים אלה (מאי 2017) הצעת חוק להצבת מצלמות בגני הילדים. הצעת חוק שאם תעבור כולם יפסידו ממנה: גננות, סייעות, הורים. הראשונים להפסיד ממנה יהיו כמובן הילדים. בטקסט להלן אנסה להסביר מדוע.

קבלו את חמשת הבלבולים של ההורה המודרני – תובנות מודרניות משמעותיות, אך מטעות כאשר אנו לוקטים מהן רק את השורה התחתונה.

יש הורים שמגיבים מיד על כל דבר ועניין ויש הורים שיודעים לספור עד שלוש. מה קורה כאשר ההורים האלה חיים יחד ומגדלים ילדים? אופס…. בעיה!

כל זמן שהוא היה בגן אמרנו לו: "צא לאוויר העולם, גלה את ה"אני" שלך, תתפתח". כאשר הוא מגיע לבית הספר אנחנו אומרים לו: "אדוני היקר, שכח מה"אני" שלך, נגמרה החגיגה, פה לא עושים מה שרוצים אלא מה שצריכים". ומה צריכים? הפוך ממה שרוצים. 

קורה שאתם אומרים לילד דברים שבילדותכם שנאתם לשמוע מההורים? כיצד קורה הדבר שהורים מאמצים דפוסי התנהגות הורית מוכרים מנוף ילדותם? 'מנגנון ההתפייסות המאוחרת' מספק קצה של הסבר ל"שריטה" שעוברת מדור לדור ולפיה, כמה שלא אהבנו את ה"קח מעיל כי קר בחוץ", ככה נעשה לילדים שלנו. למה זה קורה לנו? 

אם גם אתם נכנסים לחדר הילדים שלכם ורואים משהו שדומה למחסן אתם לא לבד. השילוב שבין מעמד בינוני ושלושת החדרים הקטנים שלו, הערצת החומר, תרבות השפע, משבר הסמכות והורים שנמצאים מחוץ לבית גם כשהם כאילו בתוכו, הביא לכך שחדרי הילדים שלנו נעלמו. 

לטעמי יש בו בדיוק את הלוגיקה והרטוריקה שאפשרה להורים של אתמול להתייחס לילד בבוז ולספר לעצמם, לו, ולעולם, שזה בשבילו. לטובת הילד. 

הטרגדיה של העולם המודרני היא הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן למשוך אותו אחורה, לימים שבהם הכל היה ברור, כאשר המנהיג היה מנהיג ואנחנו היינו נתיניו, כאשר ילד טוב היה ילד צייתן ואזרח טוב היה זה שלא מסוגל ולא רוצה לחשוב בכוחות עצמו. שלא לומר להרגיש, לבחור, לפעול כבן אדם ולא כמכונה.

הרבה פעמים אנו מצביעים על מי שמחפש חיים קלים כעל עצל, לוזר, חסר אחריות. מאחר וכבר הרבה זמן אני חושד בהיותו של התפקיד ההורי קל יותר ממה שאנו עושים ממנו, בחרתי לשתף אתכם בכמה סוגיות שנדרשתי אליהן לאחרונה כדי להמחיש את ההבנה הבאה: ביחסינו עם ילדינו, הדרך הקלה היא לא רק הדרך הנוחה אלא הרבה פעמים – גם הדרך הנכונה.

פעם, לפני שהיו לנו ילדים, הבטחנו שנעשה הכול למענם. רוב הזמן הצלחנו לקיים את ההבטחה, לעתים יותר ולעתים פחות, אך מרגע שאבא ואמא החליטו שהם רוצים לחוד, משהו בהבטחה הזאת הופר בגסות. לא בגלל הפרידה כי אם משום חוסר הפרידה. 

הפייסבוק והרשת כולה מלאים עכשיו בהצעות "גאוניות" שיעזרו לכם לא לשכוח את הארנק שלכם באוטו. לא נו… לא את הארנק. התכוונתי לסמארטפון. הרשת מלאה בהצעות מחכימות איך תעשו ככה שלעולם לא תשכחו את הסמארטפון שלכם באוטו. לא אהה… 

אמא לילדה בת ארבע רוצה שבת הארבע שלה תכנס לאמבטיה אבל הילדה לא רוצה, היא עסוקה בכל מיני עניינים אחרים. האמא מבקשת ממנה להיכנס לאמבטיה והילדה אומרת לה "לא עכשיו". היא אומרת לה שוב והילדה משיבה לה שזה לא חשוב. וכדומה.

הוא לא יודע לבכות אלא להתייפח; לא יודע לצחוק אלא לאבד שליטה; לא יודע להתרגז אלא להתפוצץ מזעם; לא יודע לעצור ב"להצחיק" ונגרר מהר לעבור ל"להציק"; לא יודע סתם לפחד אבל כן יודע להיות בפאניקה. וכן, הוא לא יודע ללכת אלא אך ורק לרוץ. 

אנחנו לא רוצים לחיות בעולם שבו כל גבר הוא אשם כל זמן שלא הוכחה חפותו, ולבטח איננו רוצים להעביר לילדים שלנו את המסר שלא ניתן לסמוך על איש בעולם הזה. כיצד אם כן נגן על ילדינו מבלי לסרס אותם ומבלי להחדיר בהם את החרדות שלנו? 

הילדים לא נרדמים בלילה? בודקים גבולות? קמים מהמיטה? קמים באמצע הלילה ומגיעים אליכם למיטה? המאמר הזה בשבילכם. ובדרך לנפץ לא מעט מיתוסים.

איך קורה שאנו מעבירים לילדינו מסרים מטעים ומבלבלים דווקא מתוך המאמץ להיות הורים ברורים? לפניכם מספר דוגמאות להחמצות של ההורה המודרני: אלה הם המקומות שבהם אנחנו פועלים נכון. ואז הורסים.

תחשבו על זה: מול מאה אנשים שצופים בנו גם אנחנו המבוגרים נתקשה לעשות פיפי. עבור הילד הנמצא בתהליך גמילה, כשאמא או אבא מסתכלים עליו בזמן שהוא מנסה לעשות את צרכיו זה… פורום קיסריה. 

תגידו, איך בעצם נדע שהצלחנו? אנחנו, כהורים לילד שלנו, מה ייתן לנו את הסימן שהצלחנו בגידולו ובחינוכו? אם יגדל להיות מאושר? אם יגדל להיות עשיר? אם יגדל להקים תא משפחתי חם ויציב? אם יגדל להיות כל זה יחד?

קבלו את חמשת הבלבולים של ההורה המודרני – תובנות מודרניות משמעותיות, אך מטעות כאשר אנו לוקטים מהן רק את השורה התחתונה.

לטעמי יש בו בדיוק את הלוגיקה והרטוריקה שאפשרה להורים של אתמול להתייחס לילד בבוז ולספר לעצמם, לו, ולעולם, שזה בשבילו. לטובת הילד. 

הוא לא יודע לבכות אלא להתייפח; לא יודע לצחוק אלא לאבד שליטה; לא יודע להתרגז אלא להתפוצץ מזעם; לא יודע לעצור ב"להצחיק" ונגרר מהר לעבור ל"להציק"; לא יודע סתם לפחד אבל כן יודע להיות בפאניקה. וכן, הוא לא יודע ללכת אלא אך ורק לרוץ. 

אתגר לגדל תינוק. אתגר לגדל ילד. אבל האתגר הגדול מכולם – לגדל תינוק שהופך לילד. כיצד נתמודד עם האינתיפאדה  של גיל שנתיים? 

הטרגדיה של העולם המודרני היא הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן למשוך אותו אחורה, לימים שבהם הכל היה ברור, כאשר המנהיג היה מנהיג ואנחנו היינו נתיניו, כאשר ילד טוב היה ילד צייתן ואזרח טוב היה זה שלא מסוגל ולא רוצה לחשוב בכוחות עצמו. שלא לומר להרגיש, לבחור, לפעול כבן אדם ולא כמכונה.

אנחנו לא רוצים לחיות בעולם שבו כל גבר הוא אשם כל זמן שלא הוכחה חפותו, ולבטח איננו רוצים להעביר לילדים שלנו את המסר שלא ניתן לסמוך על איש בעולם הזה. כיצד אם כן נגן על ילדינו מבלי לסרס אותם ומבלי להחדיר בהם את החרדות שלנו? 

יש הורים שמגיבים מיד על כל דבר ועניין ויש הורים שיודעים לספור עד שלוש. מה קורה כאשר ההורים האלה חיים יחד ומגדלים ילדים? אופס…. בעיה!

להקשיב, לשתף, לצחוק יחד ולהרגיש יחד. מה עלינו לעשות כדי להזמין את הילדים להכיר את עולמנו שלנו ולשתף בעולמם שלהם? קבלו שלושה עקרונות מנחים לטובת המטרה החשובה הזאת ואחריהם שלושה כללי אזהרה.

כל זמן שהוא היה בגן אמרנו לו: "צא לאוויר העולם, גלה את ה"אני" שלך, תתפתח". כאשר הוא מגיע לבית הספר אנחנו אומרים לו: "אדוני היקר, שכח מה"אני" שלך, נגמרה החגיגה, פה לא עושים מה שרוצים אלא מה שצריכים". ומה צריכים? הפוך ממה שרוצים. 

תחשבו על זה: מול מאה אנשים שצופים בנו גם אנחנו המבוגרים נתקשה לעשות פיפי. עבור הילד הנמצא בתהליך גמילה, כשאמא או אבא מסתכלים עליו בזמן שהוא מנסה לעשות את צרכיו זה… פורום קיסריה. 

קורה שאתם אומרים לילד דברים שבילדותכם שנאתם לשמוע מההורים? כיצד קורה הדבר שהורים מאמצים דפוסי התנהגות הורית מוכרים מנוף ילדותם? 'מנגנון ההתפייסות המאוחרת' מספק קצה של הסבר ל"שריטה" שעוברת מדור לדור ולפיה, כמה שלא אהבנו את ה"קח מעיל כי קר בחוץ", ככה נעשה לילדים שלנו. למה זה קורה לנו? 

הילדים לא נרדמים בלילה? בודקים גבולות? קמים מהמיטה? קמים באמצע הלילה ומגיעים אליכם למיטה? המאמר הזה בשבילכם. ובדרך לנפץ לא מעט מיתוסים.

הרבה פעמים אנו מצביעים על מי שמחפש חיים קלים כעל עצל, לוזר, חסר אחריות. מאחר וכבר הרבה זמן אני חושד בהיותו של התפקיד ההורי קל יותר ממה שאנו עושים ממנו, בחרתי לשתף אתכם בכמה סוגיות שנדרשתי אליהן לאחרונה כדי להמחיש את ההבנה הבאה: ביחסינו עם ילדינו, הדרך הקלה היא לא רק הדרך הנוחה אלא הרבה פעמים – גם הדרך הנכונה.

פעם, לפני שהיו לנו ילדים, הבטחנו שנעשה הכול למענם. רוב הזמן הצלחנו לקיים את ההבטחה, לעתים יותר ולעתים פחות, אך מרגע שאבא ואמא החליטו שהם רוצים לחוד, משהו בהבטחה הזאת הופר בגסות. לא בגלל הפרידה כי אם משום חוסר הפרידה. 

הפייסבוק והרשת כולה מלאים עכשיו בהצעות "גאוניות" שיעזרו לכם לא לשכוח את הארנק שלכם באוטו. לא נו… לא את הארנק. התכוונתי לסמארטפון. הרשת מלאה בהצעות מחכימות איך תעשו ככה שלעולם לא תשכחו את הסמארטפון שלכם באוטו. לא אהה… 

למרבה הפלא, איכות התפקוד של הורים בשתיים בלילה מול תינוק בוכה פחות קשורה למידע קונקרטי שיש להם או אין להם אלא בעיקר למצב רגשי. קחו את כל ההורים שיצאו מדעתם אתמול באמצע הלילה, קחו מהם את תחושות הכישלון והאשמה והם יתפקדו מצוין. 

לעתים (קרובות מדי) אמצעי התקשורת חושפים אותנו למציאות הזויה וקשה לעיכול, וכהורים לילדים קטנים עלינו לתת את הדעת לאופן שבו אנו מעבירים מידע כזה לילדים שלנו. איך נספר להם, למשל, על אמא לילדים שחנקה את הילדים שלה? למה בכלל לספר וממה עלינו להיזהר?

איך קורה שאנו מעבירים לילדינו מסרים מטעים ומבלבלים דווקא מתוך המאמץ להיות הורים ברורים? לפניכם מספר דוגמאות להחמצות של ההורה המודרני: אלה הם המקומות שבהם אנחנו פועלים נכון. ואז הורסים.

חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון מסיעת כולנו מקדמת בימים אלה (מאי 2017) הצעת חוק להצבת מצלמות בגני הילדים. הצעת חוק שאם תעבור כולם יפסידו ממנה: גננות, סייעות, הורים. הראשונים להפסיד ממנה יהיו כמובן הילדים. בטקסט להלן אנסה להסביר מדוע.

אם גם אתם נכנסים לחדר הילדים שלכם ורואים משהו שדומה למחסן אתם לא לבד. השילוב שבין מעמד בינוני ושלושת החדרים הקטנים שלו, הערצת החומר, תרבות השפע, משבר הסמכות והורים שנמצאים מחוץ לבית גם כשהם כאילו בתוכו, הביא לכך שחדרי הילדים שלנו נעלמו. 

אמא לילדה בת ארבע רוצה שבת הארבע שלה תכנס לאמבטיה אבל הילדה לא רוצה, היא עסוקה בכל מיני עניינים אחרים. האמא מבקשת ממנה להיכנס לאמבטיה והילדה אומרת לה "לא עכשיו". היא אומרת לה שוב והילדה משיבה לה שזה לא חשוב. וכדומה.