היי תמי, אכן חשוב לתת לילד את החופש לבחור, אבל גם לחופש הזה חשוב לשים גבול משום שחופש ללא גבול לעולם לא מעניק תחושה של חופש באמת ואפילו להפך. אני לגמרי מבין אותך שיש לך סדרי עדיפויות בנושא הלבוש שלה ולכן אציע את הדבר הבא:

תני לה את האפשרות לבחור מבין שלוש אופציות אשר כולן מקובלות עלייך. אם נניח היא מתלבשת לגן אז היא יכולה לבחור מבין שלוש שמלות שמתאימות ליום שגרתי בגן, אך לא למסיבת הסיום.

באופן הזה את מאפשרת לה לבחור ואל תהססי לרגע להגביל את מרחב הבחירה שלה בהתאם למה שמקובל עלייך. זהו תפקידך והיא יודעת את זה. לכן גם תכבד את החלטותייך ככל ש... (כרגיל) תראה אותך נחושה, עקבית, לא מתרגשת מההתנגדות שלה ולא מנסה להצטדק או להסביר יותר מדי.

היי,
זה עובד רק במקרה שמתוך הבחירה יש בגד שהיא אוהבת ,במידה ולא היא לא משתפת פעולה אלא אם כן אני מתעקשת וממתינה שתחליט ,אם לא אנחנו לא יוצאות מהבית .זה לוקח חצי שעה בסוף היא משתכנעת. הבוקר לא היה לי זמן להמתין ואחרי שהיא ראתה את 3 השמלות שאף אחת מהן לא מצאה חן בענייה הרשיתי לה לבחור שמלה אחרת לא מתוך ה3, הפעם פישלתי...

... לא בטוח בכלל, יכול מאוד להיות שהיו לה סיבות טובות להתעקש על מה שרצתה ולך סיבות טובות פחות לעמוד על שלך ולכן בסוף ויתרת. ואם כך יכול להיות שהסירוב שלך היה מיותר מלכתחילה. עכשיו נשאל: איך נדע כהורים מה נכון ומה לא נכון, מה ראוי שנאפשר ומה לא... וכדומה. ודווקא בגלל שהתשובה לשאלה הזו אינה חד משמעית, הפתרון תמיד יהיה טמון באופן התקשורת.
בואי נניח לרגע שבתך מתעקשת ללבוש שמלה לבנה ויפה ליום שגרתי בגן. את מציגה לפניה את החלופות הראויות אבל היא מתעקשת על השמלה. שתי אפשרויות:
אפשרות אחת – את מנסה לשכנע אותה שהיא טועה ואת צודקת. התוצאה – היא מקבלת בכך המון כוח לידיים וזו הזדמנות מצוינת בשבילה "להחזיר" לך על כל אותם המקרים שבהם היא מרגישה שהכוח הזה נלקח ממנה, ולומר לך במעשים: "את רואה אמא, את לא מחליטה עליי!" שהרי – את לא יכולה להכריח אותה להתלבש.
אפשרות שניה – את מתחילה בכך שאת נותנת לה את הלגיטימציה לקבלת ההחלטה; את אומרת לה (בטון רגוע שלא מנסה לשכנע) שגם לדעתך השמלה הלבנה ממש יפה ולכן הכוונה ללבוש אותה רק ב... כך וכך הזדמנויות. ואת מוסיפה שלדעתך עדיף לשמור אותה נקייה לאותם אירועים מסוימים כי אחרת לא בטוח בכלל שהיא תהיה שם עבורה לאותם אירועים מסוימים ו... תסבירי לה גם למה. עם זאת הבחירה בידיה ו... "תחליטי מה שתחליטי – החלטה שלך ואני איתך".
והכל תמי באווירה רגועה ונינוחה ועם נכונות מוחלטת לקבל את עמדתה וכאמור ללא כל ניסיון לשכנע. התוצאה – בתך תהיה הרבה יותר קשובה לך והבחירה שלה תהיה בחירה אמיתית ולא תוצאה של אינסטינקט התנגדות שמפעיל אותה אוטומטית. ובין אם היא תבחר ללבוש את השמלה שאת רוצה ובין אם תבחר את מה שהיא רוצה, היא בעיקר תבין מכך שאת איתה ולא נגדה, שאת מכבדת אותה, שאת קשובה לה ומאפשרת לה חופש בחירה, ומכאן תמי הכל מתחיל להיות יותר קל. כל מה שתבקשי או שתדרשי ממנה אחר כך, יהיה קל יותר לקבלת שיתוף הפעולה והיא תעסוק פחות ופחות במאבקי כוח.
למאבק תמיד שני צדדים, ברגע שצד אחד נוטש (או מלכתחילה לא נכנס לשם) הצד השני מרפה. ואם היה מדובר במשהו בבחינת "קו אדום" מבחינתך אני מניח שממילא לא היית נכנסת למאבק אלא כופה את עמדתך. וזה בדיוק התפקיד שלנו כהורים - לתקשר היכן שיש על מה ולחלופין, לקבוע עובדות בשטח כאשר אין על מה לדבר וצריך לעשות את מה שאמא ואבא החליטו (כמו למשל לשבת לאכול, לצחצח שיניים, לנעול נעליים וכדומה).