טקס פרידה
הרבה הורים מטילים ספק בכוחו של הטבע להרדים את הילדים שלנו. לדידם, הטבע קיים בטבע ובעולם המודרני כבר מזמן לא הולכים לישון עם אור הירח ומשכימים עם זריחת השמש. הילדים של היום, כך נטען, מוסחים על ידי כל כך הרבה גירויים, ולכן אינם יכולים ממילא להבחין באותה מוטיבציה פנימית המסמנת להם להניח ראש על הכר כל ערב בשמונה.
אינני יודע מה מידת השפעתם של הגירויים האלה, אבל אני בהחלט יודע שלא נכון להוסיף עוד גירויים שבכוחם לעכב את זמן המנוחה שלנו ושל הילדים שלנו. הטענה שלי היא שהגירויים הנוספים, להבדיל מהגירויים המוכרים לנו, הם-הם המונעים הירדמות ושינה לזמן ארוך. מהם הגירויים הנוספים?
לילדים יש נטייה לבקש כל מיני דברים לאחר שנכנסו למיטה וקיבלו נשיקת לילה טוב:
אמא, אני רוצה מים.
אבא, תעזור לי להתכסות.
אמא, מה את עושה?
אמא, איפה אבא? וכדומה.

לבקשות האלה משמעות רבה בתהליך ההירדמות של הילדים, אלא שעבורנו ההורים דווקא "טקס הפרידה" שמכינים לנו הילדים נתפס לרוב כבדיקת גבולות.
לפיכך אנו נלחצים ורואים לנכון לפעול מיד על מנת להציב גבול ברור, אלא שבאופן הצבת הגבול הילד לרוב נעלב (בין אם באמת ובין אם כמניפולציה), ואז מתחיל מאבק שהילד לא יודע כיצד לסיים אותו ובוודאי אינו מצליח להירדם בעקבותיו.

מנקודת המבט של הילד: אין מרדים יותר מלדעת שההורים שלי שבעי רצון ממני, ואין מעורר יותר מהידיעה שההורים שלי מאוכזבים ממני.

הגישה שלי היא כזו (נניח עם הבת שלי):
את רוצה מים – קבלי מים.
את רוצה מאוורר – קבלי מאוורר.
את רוצה פיפי – בואי לשירותים.
את רוצה עוד נשיקה – קבלי עוד נשיקה.
אני מרשה לעצמי לספר לה כמה שאני עסוק ועייף, ואשמח אם תנסה לקרוא לי פחות, אבל אני לא מעורר אותה באמירות כגון:
כבר אמרתי לך!
כבר נתתי לך!
סליחה... מה לא ברור?!
למה צריך להגיד כל דבר עשר פעמים?!
אז למה את מורידה את השמיכה?!

האמירות האלה הן ה"גירויים הנוספים" ובהן טמון הפוטנציאל למנוע מהילדים שלנו שינה לשעות ארוכות. "טקס הפרידה", להבדיל, הוא תהליך שיש לו התחלה ויש לו סוף (מהר מאוד, אגב) ושוב... אם רק נדע לא לעורר בעקבותיו את הילדים שלנו בקונפליקטים פסיכולוגיים.

מתוך "אלוהים בגובה העיניים"

היי דני אני מקווה שאני לא משתלטת לך על הפורום אני פשוט קוראת מה שמעניין אותי ומה שמעסיק אותי ולפעמים אני מרגישה צורך להגיב. (לשם כך הפורום נכון ?)והאמת שבסוגיה הזו אני קצת מבינה אותך וקצת בספק שהכן מה שאתה מציע זה אכן טוב. ולמה אני חושבת כך?
כי הרי גם אני ואולי גם אתה יודעים שהאימא רוצה פיפי, או אימא רוצה מים, או אימא רוצה עוד חיבוק ו....... הם דרך מניפולטיבית של הילדים למשוך את הזמן ולעכב את ההירדמות, ונגיד שאני כמוך מאפשרת זאת, ונענית לבקשות אלו. זה לא בעצם כמו לאפשר להם לקבוע את הכללים וללכת לישון מתי ואיך שבא להם? ומה איתנו ההורים שכבר מאוד עייפים, וגם זקוקים לקצת שקט? זה הרי טירטור
עבורנו שהרי כל זמן שאני נענית להם זה מעגל שלא ניגמר. מהניסיון שלי זה יכול להימשך לנצח.
אז איפה הגבול? כן ברור לי גם ההסבר שלך נכון שאין יותר מרדים ילד מהידיעה שאימא ואבא אוהבים אותו, ואין יותר מעיר מהידיעה שההורים מאוכזבים ממני. ונכון הוא שלא להשתמש במשפטים כמו :
אמרתי לך כבר....... או מספיק כבר לך לישון ..... או כבר חיבקתי די ......( אף פעם לא די לחיבוק זה ברור) אבל מצד שני אם אני נענית לכל הדרישות הללו שלהם ליפני השינה זה הרי לא ניגמר ! וזה מאוד מתיש. מה שאתה מציע תקן אותי אם אני טועה, בעצם הוא לתת להם למשוך את זמן השינה כרצונם ואז מה? מה רע בלהבין חד משמעי שעכשיו הולכים לישון נקודה. אחרי החיבוק, אחרי הנישוק וכל תשומת הלב לה הילד ראוי בכיף ובאהבה!!! ואחרי כל זה לישון לילה טוב! גם לנו יש חיים!

אוקיי לימור עכשיו אני רואה. זאת שאלה חשובה וחבל שתתפספס בעמודים האחוריים אז לפני שאשיב לך, נראה לי שכדאי שתעשי העתק-הדבק לנושא חדש.