שליטה בהורים

לילך


שלום,
מצטערת מראש על ההודעה הארוכה...
בני בן 2.5 ובחודשיים האחרונים הוא מנסה ולעתים גם מצליח לשלוט בנו. משפטים כמו (מלווים לפעמים בבכי וצרחות): אמא תרימי את המוצץ! אבא בו איתי להביא משחק! ומרדנות של: לא רוצה לאכול ליד השולחן, לא רוצה ללכת לגן, לא רוצה להתקלח, לא רוצה ללכת ברגל - רוצה על אמא.
אני חייבת לציין שבחלק מהמקרים אנחנו מצליחים לעמוד על שלנו - כמו אכילה ליד השולחן פתרנו ע"י: "אתה לא חייב לאכול. אם אתה רוצה האוכל מחכה לך על השולחן". הליכה לאמבטיה בדרך כלל נעשית תוך כדי משחק. אני חייבת להודות שאני לא אוהבת לעשות דברים הדורשים כוח פיזי ולכן אנחנו משתדלים לא לצחצח לו בכוח שיניים או לקחת אותו בכוח לאמבטיה.
לעומת זאת יש דברים שאנחנו מוותרים לו: לוקחים אותו על הידיים, מתעכבים בבוקר לפני שהולכים לגן וכדומה.
בנוסף ניסינו יום אחד להוריד לו את הטיטול מכיוון שיש מספר סימנים שהוא מוכן. אך ברגע שהוא הודיע שיש לו קקי אבא שלו רצה לקחת אותו לשירותים והוא התחיל לבכות שהוא לא רוצה ובסוף לא עשה. אני חושבת שזה חלק מהשליטה שלו שאני מחליט איפה אני עושה את הצרכים שלי ולא אתם.
עם כל זה אני עומדת ללדת בעוד כחודשיים ומפחדת שהבעיות יחמירו.

אשמח לקבל כמה עצות בנושא...
תודה רבה.

דני גיל

25-03-2012 02:38
היי לילך,
ראשית, "רוצה/לא רוצה" קלאסי למרד גיל שנתיים. אין ספק שיש מה לעשות אבל טוב גם לדעת שלא במקרה זה קורה עכשיו. יש שני דברים שתוכלו לעשות במקביל כאשר הכוח שלהם הוא בהיותם משלימים זה את זה ולכן יהיה עליכם להפעיל אותם יחד ובמקביל:

1. מרחב בחירה הוגן.
2. גבול ברור.

תראי, זה לא שהוא לא רוצה ללכת לגן כמו שהוא רוצה להגיד שהוא לא רוצה ללכת לגן,

זה לא שהוא לא רוצה לאכול ליד השולחן כמו שהוא רוצה להגיד שהוא לא רוצה לאכול ליד השולחן,

מה שהילד שלכם בעצם מחפש הוא כבוד ל... רצון שלו. לבחירות שלו. מתי הוא ירגיש שהוא זוכה לכבוד הזה? כאשר אתם ההורים תאפשרו לו מרחב בחירה מספיק הוגן (1) אבל גם שיש לו גבול (2).
לדוגמה:

"אני יכולה להרים אותך על הידיים עד ה... אבל אחרי זה נלך יחד ברגל. תרצה?"

ירצה – יופי!
לא ירצה – ילך ברגל. עם הבכי ועם הצרחות.

נכון שלא תוכלי להכריח אותו ללכת ברגל, אבל תרשי לעצמך ללכת והוא יבוא אחרייך.

מרחב בחירה הוגן משמע שהוא יכול לבחור באיזה כיסא לשבת סביב שולחן האוכל והוא יכול לבחור מה לאכול מבין מה שאת מציעה לו והוא יכול לבחור צלחת כזו ולא אחרת, אבל – הוא לא יכול לבחור לאכול בחדר שלו על המיטה ולכן כאן מסתיים מרחב הבחירה וזהו מקומו של הגבול הברור:

לא רוצה לאכול ליד השולחן משמע לא רוצה לאכול. מה שכן, אמא ואבא אוכלים עכשיו יחד ומשוחחים ונהנים ואתה תמיד מוזמן להצטרף.

לילך, אל תתרגשו מהבכי ולא מהצרחות, הוא מוסיף לבכות ולצרוח ככל שהוא מבין שה"טריק" עובד לו וככל שאתם מנסים להבין ולרצות אותו:

"רוצה את אמא?"
"רוצה לסבתא?"
"רוצה על הידיים?"
"רוצה בעגלה?"

כאשר הוא רודה בכם כפי שתיארת תבהירו לו שככה לא נעים לכם לשתף פעולה ו... אל תשתפו פעולה! שוב... בלי להתרגש מהבכי והצעקות. כשהוא בוכה וצורח תעברו לעניינים שלכם, תעסיקו את עצמכם במשהו ואל תיגררו לפרובוקציות שלו. גם אל תכעסו עליו בחזרה כי זה רק ייתן לו עוד סיבות להיאבק.

אגב.. "אמא תרימי את המוצץ!" זו אמירה שצריכה לשחרר ממך את התגובה הכי אותנטית ומשוחררת: "תרים לבד!". הוא לא ירים בכוחות עצמו – לא יהיה לו מוצץ לשעות הקרובות שכן הוא ויתר עליו. והוא יבכה ויצרח ויכול להיות שהמוצץ יהיה ממש חסר לו ברגעים מסוימים, אבל מכך הוא ילמד שיעור כל כך חשוב ביחסי גומלין וזה שווה הכל. גם הגמילה תהיה קלה יותר, אני לגמרי מסכים איתך שיש קשר בין הגמילה למאבק השליטה.

בעניין הגמילה – אם הוא לא רוצה לעשות בשירותים שלא יעשה בשירותים: "כשתרצה – תגיד". רק ככה לילך... מבטיח לך שאם תתמידו בכך הוא ירצה להיות עצמאי ובוגר וזה יבוא מרצונו – הוא יבקש לעשות בשירותים. ויעשה.

בהצלחה..

לילך

25-03-2012 09:37
היי דני,
תודה רבה על התשובה המפורטת.
רציתי לציין שחלק מהדברים שאמרת אנחנו כבר מייסמים.
יכול להיות שאנחנו נופלים בקטנות... ושם ההבדל.
בכל מקרה לא ציינתי לפני כן אבל סך הכל הוא ילד מקסים ורוב הזמן כיף לנו יחד.
שוב תודה, לילך

דני גיל

25-03-2012 18:13
... זה כיף לשמוע :)