היי מירב,
מקווה שאת עדיין כאן ועוקבת כי לא יכולתי להתפנות להשיב לך לצערי.
קודם כל זה מצוין לשבת קצת עם הילד, לספר סיפור, לשיר וללטף. זה מצוין כל זמן שזאת דרככם למתן את תחושת הפרידה הטבעית שנגרמת לילד אחרי שהוא נכנס למיטה. אלא ש -
המצב שאת מתארת הוא בעצם תנאי להירדמות: הילד רגיל להירדם רק בתנאי שאת עושה כך וכך דברים. וכאן נוצרת התלות הלא בריאה שגם מתישה אותך וגם מעכבת את זמן ההירדמות שלו.

ההצעה שלי היא להחליט על כללי הירדמות חדשים, כאלה שיש להם התחלה וגם סוף, למשל - מקריאים סיפור, מלטפים ומנשקים כמה שניות ו... לילה טוב. תכיני אותו לקראת השינוי וקחי בחשבון שהוא יתנגד ויקום אלייך. כאשר הוא יקום מהמיטה תחזירי אותו חזרה בלי לדבר הרבה ובלי להתחשבן איתו על כך שהוא קם. גם אם זה יקרה 20 פעם. זה עניין של כמה לילות ספורים עד שהוא יתרגל וככל שתגלי נחישות ועקביות כך הוא ישחרר אותך מהר יותר.

לגבי הביקורים שלו אצלכם במיטה, זה כל כך אופייני לגיל הזה ולדעתי ולמיטב ניסיוני הדבר הכי יעיל כאן הוא לאפשר לו להירדם במיטתכם בלי לדבר איתו על זה בכלל (בלי לומר לו "יש לך מיטה משלך" וכדומה) ואחרי שהוא נרדם להעביר אותו למיטתו.

חג שמח :)

תודה רבה על העצה. מקווה שאהיה עקבית....
לגבי יחסו של מיכאל לאחיו. יש למיכאל אח בן שנה ושלושה חודשים ומדי פעם הוא דוחף אותו ....תלוי במצב רוח שלו ושמתי לב שכשאני אומרת לו שהוא יקבל עונש ושמה אותו לכמה דקות במיטה של אחיו כדי שלא יוכל לצאת זה לא ממש עוזר. הוא צורח ובוכה ומבטיח להתנהג יפה אך שוב חוזר ודוחף אותו. מה לדעתך אני ובעלי צריכים לעשות כשהוא מציק לאחיו הקטן?
מירב

מירב, שנתיים מבדילות בינו לבין אחיו הצעיר,
שנתיים הוא היה כל כולו שלכם וכל כולכם הייתם שלו ובשבילו,
עד שנולד התינוק שהיום הוא בן שנה ושלושה חודשים.

זו התמודדות לא פשוטה,
טבעי שתהיה בו המוטיבציה להרחיק את המתחרה החזק שנכנס לזירה לפני שנתיים ושכל הזמן צובר עוד ועוד נצחונות במלחמה (כן... מלחמה!) על הנוכחות ההורית שלכם.

כאשר זאת החוויה של הילד (וזאת לרוב החוויה של הילד הבכור) אפשר להבין למה עונשים, נזיפות ואיומים יעשו את הפעולה ההפוכה. אכן מלכודת שחשוב להיות ערים לה כדי לא ליפול שוב ושוב.

ככלל,
כאשר הוא דוחף את אחיו הפעוט או סתם מציק לו, גשי תמיד אל הצעיר וחבקי אותו מבלי לנזוף בבכור וכמובן מבלי להעניש. כאשר את פועלת כך הוא למד ש... זה לא שווה לו, אמא לא מתרגשת יותר מדי (לכן אין לי את הרווח של תשומת הלב שלה) והיא גם לא אדישה לכך (לכן אני לא יכול להמשיך ולדחוף את אח שלי).

כמובן שזה לא מספיק. יכול להיות שהוא יפסיק לדחוף את אח שלו, אבל ימצא דרכים אחרות להציק לו ולך. כדי למנוע את זה נדרש ל... "טיפול מנע": לנקוט בכך וכך פעולות שיפחיתו בו את המוטיבציה להציק ושיעניקו לו ביטחון במקום שלו.

מה תוכלי לעשות?

1. להבליט את המעמד שלו בבית כבן בכור, לקרב אותו אלייך מהמקום השמור רק לבכור שיכול להיות לצידך ולעזור לך בכל מיני עניינים הקשורים בארגון הבית כמו הכנת האוכל וטיפול בפעוט.

טוב יהיה אם תתייעצי איתו ותשתפי אותו במחשבות שלך, בכל מיני התלבטויות:

- "כדאי לקלח אותו (את הפעוט) עכשיו או אחרי האוכל?"
- "אולי היום נקלח אותו יחד... תרצה? זה מאוד יעזור לי אחרי הבלגן שהוא עשה לי אתמול :-)"

2. תני לו להרגיש שהוא מקבל את הנוכחות שלך כל זמן שהוא צריך אותה. כלומר, אל תגידי לעצמך את מה שרבים מאיתנו אומרים במחשבה על הגדולים שלנו - הם מספיק גדולים כדי להסתדר לבד. הרעיון הוא לספק להם את הקרקע לצמוח ולא להוציא להם את החשק לגדול. לכן, דווקא עכשיו: תחתכי לו, תלווי אותו, תני לו יד ובעיקר את ההרגשה ש... "אני איתך!". כמובן... ככל שאת יכולה ובקשותיו לגיטימיות.

3. כל הזמן תחזקי אותו:
"חיים שלי... תודה שבאת איתי ועזרת לי!"
"תענוג ללכת איתך לסופר! אתה כזה בוגר!"

4. במצבים שבהם את נדרשת לטיפול בפעוט - כל הזמן תשמרי על תקשורת עם הבכור שלך:
"מיכאל מה אתה עושה?"
"חחח... רוצה לבוא רגע לראות משהו מצחיק?"
"תתכונן אני באה לתת לך נשיקה :)"

בהצלחה בינתיים ו... מיכאל הוא שם מקסים :)