היי שרה,
נתחיל בכך שאם לילד שלך בן החמש יש אחות בת שנתיים כבר יש לו סיבה מאוד טובה לקנא. הרי עד לפני שנתיים הוא היה במוקד תשומת הלב במשך שלוש שנים. ואז הופיעה אחותו הקטנה, המתוקה והכובשת, דחקה אותו הצידה, וככל שגדלה תפסה יותר ויותר מקום. במילים אחרות: הקנאה היא תופעה טבעית והמשבר צפוי מראש. איך נכון להתמודד בכל זאת עם המשבר הזה?

שני דברים שכדאי לכם לעשות במקביל:

- להבליט את מעמדו כבן בכור בבית: כמי שיכול לעשות דברים שהיא לא, כמי שיכול להיות יד ימינך ולסייע לך בכל מיני דברים, לקחת חלק, לסדר יחד איתך את הבית, להכין יחד עוגה, "לשמור" על אחותו הקטנה. תחזקי אותו ותראי לו כמה שהוא עוזר לך (באמת.. לא בצורה מלאכותית).

כמו כן, צריך לשים לב שכאשר יש לנו ילד בן 5, הוא נראה לנו תמיד גדול יותר כאשר לצידו אח או אחות קטנה. לכן קל לנו לצפות ממנו שיסתדר לבד ושיעזוב אותנו בשקט כל עוד אין לו סיבה טובה להטריח אותנו. והציפייה הזאת היא בדיוק המלכודת. חשוב שתהיו ערים לכך ותקדישו לו לא פחות מאחותו הצעירה. למשל, טוב יהיה לו לראות אותך מתמידה איתו בפעילות כלשהי ולא קופצת מיד לספק איזו בקשה של האחות הקטנה. חשוב שהוא לא ירגיש שני בסדר העדיפויות ובינינו.. אחותו כבר לא תינוקת ואין סיבה שהוא ירגיש ככה.

לא יהיה רציני לקבוע ככה מרחוק מדוע הוא חזר להרטיב במכנסיים אבל באופן כללי זה נכון שרגרסיות מהסוג הזה מופיעות הרבה פעמים על הרקע הזה שבו הילד מרגיש ש.. לא שווה לו להיות גדול. עדיף להיות קטן ותלותי.

- מנגד, עליכם להיות ברורים בהצבת הגבולות: לא להסס כאשר אתם מסרבים לבקשות שלו, לא להראות מתנצלים, לסמוך עליו. את כותבת למשל שאסור לך לפנות לבתך בשמות חיבה כי זה מעורר את זעמו. ומה לדעתך שרה מעורר בדיוק את זעמו? העובדה שאת קוראת לה בשמות חיבה או העובדה שאת מתנצלת על כך? כי ברגע שהוא רואה אותך מגיבה בהבנה ובקבלה את הזעם שלו הוא מפרש את התגובה שלך כהודעה באשמה ומבין שהזעם שלו מוצדק, ושאת אשמה, ושאת אחראית לתחושת הקיפוח שלו. ומכך (!!!) הוא נעלב.

זה בדיוק מקומו של הגבול החד והברור. תראי לו שאת מחבקת אותה, ומנשקת אותה, ולא מהססת לרגע להמשיך בכך כאשר הוא זועם, והוא יבין מכך שבאמת אין סיבה אמיתית לתחושות הקיפוח שלו, שיש מקום לכולם, שאין פה משהו שבא על חשבון משהו או מישהו שבא על חשבון מישהו.

מצד אחד, הבנה ורגישות לצורך שלו להרוויח את מקומו ומעמדו הראוי לו.
מצד שני, לשמור על גבולות ברורים.

בהצלחה!

שרה שלום
כל מה שדני ענה לך הוא נכון מאוד מבחינה, פסיכולוגית, אבהית, וידע רב. אני אוסיף מעט מבחינה אנרגטית, כי הילדים של היום מתקשרים דרך אנרגיות ורגשות.
על מנת לנסות לפתור את הבעיה, תני לילד שלך מתנה בערב שבת, ותגידי לו שהתנה היא שהוא יבחר איך לקרוא לאחותו כשם חיבה. כשהילד יראה שההורים עושים משהו שהגיע מהחלטה שלו, זה ירגיע אותו אנרגטית, כי השם שהוא יבחר לה, יגיע מתוך הרגש הפנימי שלו וזה יתחבר אל הלב שלו.