היי נועה :)
ירגיע אותך אם אומר לך שגם אני בגיל 14 שמתי פס על הלימודים? לדעתי הבעיה היא לא הלימודים אלא הקשר שלך עם הבת שלך, מערכת היחסים שמתרוקנת מיחסים הודות לרצון שלך שהיא תעשה את "הדברים הנכונים", למשל, שתשב בחדר ותלמד אלגברה. וזה בזמן שהיא בוערת וחיה את הנעורים שלה, צו השעה.

לימודים? תמיד אפשר לחזור וללמוד. נעורים אי אפשר להחזיר. אני לא בטוח שאחד צריך לבוא על חשבון השני, אבל כדי להאמין בזה וכדי לגרום לבתך המתבגרת להאמין בזה את חייבת להחזיר לעצמך את עמדת ההשפעה, וזו עמדה שאת צריכה ליצור, להיות זכאית לה.

זה לא יקרה על ידי הניסיונות הכושלים או המוצלחים שלך להחרים לה את המחשב. זה יקרה אך ורק כאשר בתך תרגיש שיש לה אמא שמבינה אותה ולכן שווה להקשיב לה.

מה לדעתך יקרה אם במקום "לדבר ללמפה" ולרדוף אחריה שתכין שיעורים תניחי לה? ההצעה שלי אלייך לחשוב כרגע "סדרי עדיפויות", ולפיהם לא חשוב לנו כרגע אם היא כן או לא מכינה שיעורי בית. מה כן חשוב? למנוע את המצב הזה שבו את שואלת אותה "רוצה לבוא לאכול?" או "מה את עושה?" והיא עונה לך "אמא עזבי אותי..".

החשוב הוא למנוע את המצב הזה שהיא עושה כל מיני שטויות של מתבגרות ואת תהי האחרונה לשתף אותה.

החשוב כרגע הוא הקשר ביניכן, ואני מבין שמה שפוגע בו כרגע הוא החרדות שלך לעתידה. אז בואי נחשוב לרגע על עתידה בהקשר ללימודים בחטיבת הביניים. מה לדעתך יכול לקרות? את כותבת למשל שהיום בלי תואר אי אפשר להתקדם לשום מקום וכו'. זה לא נכון עובדתית אבל עזבי.. אנחנו בכלל "לא שם". בסך הכל נראה שיש לה בסיס טוב של יכולת ללמוד ואפילו להצטיין, ואם את שואלת אותי הרי שמה שיקרה הוא שהיא תתעסק בעניינים שלה משך זמן שהם יעניינו אותה, וכשהמערכת "תחליט" שהיא "מדברת איתה תכלס" ותגיש אותה לבגרויות אז בתך תשב קצת ותלמד ותעבור גם את זה.

תחשבי רגע כמה טוב יכול להיות לכן יחד בלי כל הלחץ הזה?

היי דני ותודה על התשובה.

אני מקבלת שאי אפשר להחזיר נעורים. זה בטוח. אבל בגיל הזה שטויות כאלו? טוב.. אנחנו בעידן אחר.

איך אני מחזירה לעצמי, כפי שכתבת, את עמדת ההשפעה ? איך אני אגרום לביתי להבין שאמא שלה רוצה להקשיב לה ולהבין אותה? היא מעדיפה לספר הכל לחברות ולצ'ט ולא לי.

כמה פעמים ניסיתי לדבר איתה ולומר לה "..דניאל, בואי נשב יחד. בואי ליידי קצת.. יש משהו שאת רוצה לספר לי? לשתף אותי?.." תמיד התשובה היא לא.

השבוע ביום ג', כשבן זוגי הגיע אליי לבית וראה אותי מותשת,
סיפרתי לו שדניאל יצאה לטיול באותו יום והיא לא סיפרה לי על כך יום לפני, רק אותו יום בבוקר נזכרה.. אני לא אוהבת את הריחוף הזה וחוסר האחריות. היא נזכרה הודות לתזכורת על כך בפייסבוק של חברה. הדברים האלו מעצבנים אותי.
היא אמרה לי שהם חוזרים ב- 19:30 , ובאותו ערב חיכיתי לה בשער בית ספר לאסוף אותה והיא לא ענתה לפלאפון.. רק ב 21:30 היא התקשרה ואמרה שהיא הייתה בהדרכה לטיול שיהיה מחר. היא הייתה צריכה ליידע אותי.. כל כך דאגתי והייתי כל הערב בדאגות. גם המחנכת לא ענתה..

אז מה שקרה , באותו ערב חבר שלי היה אצלנו ואמר לה "תראי איך אמא עייפה, את צריכה להבין אותה וכו וכו..", אז דניאל התפרצה בבכי ואמרה כל מיני דברים שהיא לא מספרת לי, כמו שחברות שלה "יורדות עליה בבית ספר "..

אמרתי לה למה אני צריכה לשמוע את זה עכשיו? למה את לא מספרת לי?

יכול להיות שגורם שלישי יודע להוציא ממנה יותר ולי היא לא רוצה לספר כלום. זה מצב כואב.

לגבי מה שרשמת בעניין להניח לה, אני יכולה לא לשאול אותה "רוצה לאכול?".. או "מה את עושה?" אבל דאגה של אמא היא דאגה של אמא.

למשל, מגיעה שעה מאוחרת והיא עדיין לא התקלחה , אני חייבת להגיד לה "לכי להתרחץ".. אי אפשר להניח לה לגמרי ולתת לה לעשות מה שהיא רוצה.. היא יכולה לשכוח מהכל. המחשב מכניס אותה לבואה.

ומה לגבי להניח לה בקשר ללימודים? אתן לה להיתדרדר ? להביא ציונים נמוכים ? זה מה שיקרה, אם לא אלחץ עליה.

המערכת תלחץ עליה כשתגיע לבגרויות.. אבל במתמטיקה זה חומר שכמו פרמידה, קשה וקשה יותר כל שנה. היא לא תלמד השנה, איך בשנה הבאה בבגרויות היא תשלים את הפערים ?

היא לא ילדה שלא מבינה. היא קצת עצלנית או שהגיע סוף השנה והילדים קצת "התעייפו".. ומה עוד שהם מקבלים המון שיעורים ולומדים כל יום עד 16:30.. עומס גדול. אני לא זוכרת שככה היה כאשר אני למדתי.

אתה צודק. אין שום דבר טוב בלחץ הזה שאני נמצאת בו.

... אחזור לפה מחר להשיב לך אבל בינתיים רק להבהיר,
את כותבת:

"לגבי מה שרשמת בעניין להניח לה, אני יכולה לא לשאול אותה "רוצה לאכול?".. או "מה את עושה?" אבל דאגה של אמא היא דאגה של אמא"

אז כאן לא הבנת אותי וזה חשוב:
ברור שאת לא יכולה להימנע מהשאלות הללו, אני לא רוצה שתחשבי לרגע שאת צריכה. הכוונה היא ליצור את השינוי הנכון בבית כדי שלא יהיה מצב שבו את שואלת אותה את השאלות המתבקשות הללו והיא מנפנפת אותך. כלומר שזה מה שחשוב כרגע ולא המתמטיקה עם כל הפרמידה המפחידה הזאת שאת רואה מאחוריה. המשך יבוא..

היי נועה,
אני מתייחס לדברים שכתבת ושתפסו את תשומת ליבי:

"..אבל בגיל הזה שטויות כאלו? טוב.. אנחנו בעידן אחר"

בדיוק העניין - עידן לגמרי אחר.

"איך אני מחזירה לעצמי, כפי שכתבת, את עמדת ההשפעה?"

בדיוק על זה אנחנו מדברים. תעשי בדיוק כפי שכתבתי לך ותצפי להפתעה טובה.

"היא מעדיפה לספר הכל לחברות ולצ'ט ולא לי"

נו ברור.. החברות שלה לקחו את התפקיד של להיות חברות שלה ואת לקחת את התפקיד של לשמור עליה. זה הדבר הראשון שהיא רואה עלייך וזה הדבר האחרון שהיא (לדעתה) צריכה. המעניין הוא שהשמירה על הילדים המתבגרים שלנו אפשרית ככל שהיא לא נראית כמו 'שמירה'.

" כמה פעמים ניסיתי לדבר איתה ולומר לה "..דניאל, בואי נשב יחד. בואי ליידי קצת.. יש משהו שאת רוצה לספר לי? לשתף אותי?.." תמיד התשובה היא לא"

היא רוצה לשתף אותך. מאוד רוצה. היא רק רוצה להיות בטוחה שהיא יכולה לסמוך עלייך שתתייחסי בכבוד למידע שהיא חושפת בפנייך, בלי לחשוב שאת יודעת מה טוב ומה רע בשבילה, בלי לנדב הצעות ייעול, בלי לחשוב שאת צריכה להעיר או להאיר, וככלל.. יותר להקשיב ופחות להשמיע, לשאול את השאלות מהמקום המתעניין ולא החרד והדואג.

"ומה לגבי להניח לה בקשר ללימודים? אתן לה להיתדרדר ? להביא ציונים נמוכים ? זה מה שיקרה, אם לא אלחץ עליה"

לדעתי זה יקרה דווקא אם כן תלחצי עליה אבל עזבי את זה נועה.. זה מה שמטריד אותך? שהיא תביא ציונים נמוכים? אני דווקא מוטרד מהדבר הבא:

".. אז דניאל התפרצה בבכי ואמרה כל מיני דברים שהיא לא מספרת לי, כמו שחברות שלה יורדות עליה בבית ספר"

נועה! הורים! זה הרבה יותר חשוב מציון טוב במבחן בספרות! הכוונה היא לאיכות הקשר, למערכת היחסים, שנהיה חלק ולא זרים בעולמם של ילדינו. אני מבטיח לך נועה שהילדה שלך לא עצלנית ולא חסרת אחריות, ואני גם מבטיח לך שגם את תבחיני בכך ברגע שתעשי את השינוי בראש, אצלך. תחשבי מה זה יוריד ממך, ותחשבי מה זה יוריד ממנה, את מדמיינת מה זה יעשה לקשר ביניכן?

אגב מה שסיפרת לי על הטיול הוא תוצר לוואי ואל תתעסקי עם זה בשלב זה..

היי דני. תודה על כל התשובות. אני חוזרת אליך שוב.
קראתי מה שכתבת לי מספר פעמים.
החלטתי להפסיק מעט את הלחץ שאני מפעילה עליה.

בהודעה הראשונה ציינתי שהיא כל הזמן "מורחת" את השיעורים עד לשעות מאוחרות, בגלל שהיא עושה אותם ביחד עם לגלוש במחשב או לדבר בצ'ט וזה מוציא מהריכוז..
עשיתי איתה הסכם, שהיא תעשה את השיעורים בלי מחשב לידה ובלי הפלאפון ובסוף כל שבוע היא תקבל ממני סכום מסוים של כסף.
נו.. אולי גם זו שיטה.. זה קצת עוזר..
לגבי מצב היחסים בינינו, אין שיפור או הרעה.. זה נשאר אותו דבר. אולי גורם שלישי, שנלך אליו לשיחות יעזור. אני לא מצליחה להגיע אליה.
אני רוצה לשאול שאלה נוספת.
דניאל השתמשה בצ'ט בפלאפון של אמא שלי והשאירה אותו פתוח (דניאל עוד לא בת 14) ואמא שלי ראתה שדניאל מתכתבת עם ילד (שאני לא יודעת בן כמה הוא) והוא כותב לה דברים גסים. כמו " את רוצה לראות את ה.... שלי?" והיא ענתה לו כן והמשך התכתובת כבר מובנת..
האם זה טבעי לגיל הזה ?

אז ככה:

את ההסכם שכתבת עליו ש... "זה קצת עוזר" מאוד לא אהבתי. בגידול ילדים אין מקום לשוחד ו.. כן, זה מה שזה. אני מרגיש שאת פועלת מתוך לחץ ומחמיצה את המטרה, ולכן אני גם מסכים איתך שכדאי להשקיע בבירור העניין הזה לעומק, להגדיר את המטרות מחדש ולהיעזר לשם כך בייעוץ חיצוני. תעשו את זה נועה!

לעניין הצ'ט, שוב את מרימה לי להנחתה שהרי... זו בדיוק ההחמצה הגדולה שכן הנה הרגע שהיא כל כך צריכה אותך ואת כל כך צריכה אותה ואת הפתח שיאפשר לך להתבונן מקרוב, להיות נוכחת ובעלת השפעה, ו... אין לך כניסה!

לו אני במקומך, הדבר היחידי שהייתי רוצה לדעת בשלב זה הוא שאכן מדובר בנער בן גילה ולא חלילה באדם זר. ואני מניח שאכן כך.