הסתגלות לגן

עירית


הי דני,
בני בן שנה ו-11 חודשים, התחיל ללכת לגן לפני שבוע. שהה בגן יומיים וחלה והיה איתי בבית 3 ימים. ( מידע שאולי רלוונטי- אני בשבוע 33 להריון)
ביום הראשון בגן הוא תפקד לתפארת והגננת המליצה לי לוותר על שבוע הסתגלות של חצי יום,( בעקבות ההתנהגות שלו ביום הראשון) ושכבר מהיום השני יישאר ליום שלם ונראה איך יהיה, היה בסדר גמור.

אתמול כשחזרנו הוא נשאר בגן כמעט ללא בעיה משמעותית, אך היום הוא לא רצה להיכנס לגן והתחיל לבכות בכניסה ורצה ללכת משם ( למרות שדי שמח כשאמרתי לו שהולכים לגן בבית, יצא מהבית ברצון), כשנכנסנו לגן הוא לא זז ממני, ביקש מוצץ ( בד"כ הוא לוקח מוצץ רק כשישן) ונראה עצוב. במהלך השהות שלי שם פרקתי כתף והייתי חייבת ללכת לרופא, והגננת לקחה אותו על הידיים כדי שאוכל לצאת- והוא ממש בכה. אחרי חצי שעה הגננת סיפרה לי שהוא נרגע וכבר אכל ועכשיו משחק, אך עדיין עם מוצץ.

רציתי לשאול את דעתך לגבי הפרידה שלי ממנו בבוקר- בימים הראשונים, בהמלצת הגננת, הייתי נעלמת לו כשהיה מתחיל לשחק, אך אני תוהה האם זאת הדרך הנכונה. אולי בכל זאת להיפרד למרות שיבכה? שלא יפתח דפוס חשיבה שאני יכולה להיעלם לו בכל רגע...ואולי האמון שלו בי יפגע? אך מצד שני הגננת אומרת שגם כשהוא מגלה שנעלמתי הוא נרגע יחסית מהר בעזרת הצוות ואח"כ מתפקד ממש בסדר.

דני גיל

10-07-2013 00:02
היי עירית,
תשובתי חד משמעית - להיפרד כמו שצריך ובטח לא להיעלם / לברוח. מעל לכל ומעבר לפגיעה באמון יש כאן בעיניי החמצה של הזדמנות, כי בבחירתך להיפרד מהילד שלך כמו שצריך למרות הבכי, את בעצם מעבירה לו את המסר שאת... סומכת עליו! וזה מה שחשוב לענייננו.