היי ג'ומאנה,
הוא מקנא. אבל הוא צריך ללמוד להתמודד עם זה. לפעמים אנחנו מתייחסים בעדינות ובסלחנות משהו כלפי האח הבכור כי אנחנו מבינים את מקור התסכול ולא רוצים להקשות עליו עוד יותר. הבעיה במצבים האלה היא שהילד מתרגם את הגישה הסלחנית שלנו להודאה באשמה ואז הוא "מרשה לעצמו". אנחנו בתגובה כועסים ומתחשבנים איתו, ובעצם, מעניקים לו בכך המון תשומת לב. תשומת הלב הזאת אמנם שלילית אבל היא הרווח הוודאי של הילד, ולכן הוא ממשיך לעשות את כל מה שמזמין את תשומת הלב מהסוג הזה.

שני דברים שאת יכולה לעשות במקביל:

1. לשים את הגבולות בצורה ברורה ולא מהוססת, לא לנסות להיות נחמדה, ליצור מערכת יחסים שמושתת על עקרון ההדדיות. כלומר, אתה מסנן אותי - אני מסננת אותך. את לא אומרת לו את זה (מיותר לאיים) אלא עושה את זה. וכשהוא מתחצף הוא צריך להבחין בשינוי שחל בך. איך את נראית כשאת נעלבת? כשפוגעים בך? הוא צריך לראות את זה. והוא צריך לראות אותך פחות חיונית ונחמדה, דורשת ולא מבקשת, ממקדת את תשומת הלב באחותו הצעירה. כעקרון אל תתקשרי איתו מרחוק. מה שאת רוצה תתקרבי אליו וכך יהיה לך קל יותר להקפיד שהוא נענה לבקשותייך.

2. איפה שאת יכולה לחזק את מעמדו בבית כאח בוגר אז מצוין. הוא בן 5 ואחותו רק בת שנתיים. מה שאומר שהוא יכול לעשות דברים שהיא לא יכולה, והוא יכול להיות שותף, ולעזור לך, ולעשות איתך דברים שרק הוא יכול הודות לגילו וליכולותיו. תראי את ההצלחות שלו ותחזקי אותו עליהן: "איזה מזל שאתה פה איתי", "אולי נעשה עוד אחד, רוצה?", "למה לדעתך היא בוכה (או צוחקת. הכוונה לאחותו)?".

דבר נוסף, תעשו לכם הרגל כזה של שיחה על ענייני היום כאשר הוא נכנס לישון: מה היה, מה היה נעים ופחות נעים, למה, האם יש לו הצעות ייעול, וכדומה.