היי ברטי,
ההצעה שלי להזמין אותה לשוחח בצורה לא מחייבת ולתת לה את הלגיטימציה להיות סגורה. כלומר, את סגורה אבל אני (אמא שלך) לא סגורה ולכן אני משתפת אותך בעולמי שלי, בהתלבטויות שלי, בהחלטות שאני מקבלת, ואני מתייעצת איתך ורוצה לשמוע את דעתך. מעבר לכך אני (כרגיל) מתגעגעת אלייך ולכן אני מחבקת ומנשקת, ומקבלת אותך איך שאת, גם כשאת מדברת יותר או לא מדברת בכלל.

כמו כן אציע לך לא לשאול אותה אם קרה משהו אבל כן לראות איך את יכולה לשאול שאלות נקודתיות, "לירות" לכל הכיוונים, נניח:

כמה אתם בכיתה?
כמה בנות?
מה את הכי אוהבת בביה"ס?
מה את הכי לא אוהבת?
מה אתם עושים בהפסקה?
אתם ביחד כולם או בקבוצות?

אם היא לא מעוניינת לדבר אז בסדר גמור. תני לה כאמור את הלגיטימציה לבחור במה שנוח לה ותחזרי להיות את המשתפת וה"מדברת" עם כל החום והאהבה כפי שאת יודעת.

אגב, אם היא סובלת ממצוקה ממשית אני משוכנע שגישה כזו תזמין אותה להיפתח. בכל מקרה זו הגישה שתעודד אותה להיפתח. כשהיא בוכה (מכל דבר קטן) תחבקי אותה ותשאלי איך את יכולה לעזור לה ("מה יכול לעזור לך?") ותמיד תשאירי לה פתח לחזור ולשתף: "בסדר לא חייבים עכשיו. אבל חשוב לי להבין ואת יכולה לשתף אותי מתי שנוח לך. בכל מקרה אני רוצה שבערב נדבר שוב".