ילד בן שנתיים וחצי מרביץ
אלמוג אבוקרט
כבר תקופה ארוכה שבני בן השנתיים וחצי שהוא כועס ולא מרוצה הוא צועק ומרביץ ואומר פויה כאילו עשיתי משהו לא בסדר ככה הוא מתנהג בגן הוא ילד חברותי מאוד הוא ילד טוב בכללי הוא עוזר לי בבית הוא רץ אליי הרבה פעמיים ומחבק אותי ואומר אמא שלי בהמון אהבה אבל עד שאני כועסת או מעירה לו הוא צועק ומאביץ וכועס אבל גם נרגע מהר עי חיבוק ונשיקה והסחת דעת הוא כועס על שטויות וזה מתסכל למשל אם הוא קופץ על הספה אני מסבירה לו שזה מסוכן הוא יכול לפול ולהיפגע ואני יהיה עצובה אם הוא יפגע וממסבירה לו שבספא יושבים רק והם הוא לא מקשיב אני מורידה אותו ואז הוא כועס ומרביץ (מביא מכה ביד ככמו פויה) הוא מבטא יפה תרגשות שלו במילים הוא אומר לי שהוא בוכה ועצוב אבל איך אני עוצרת תאלימות ותכעס? וגורמת לו להקשיב לי בלי כעס ולחזור כמה פעמים על הבקשה
דני גיל
21-08-2015 00:50נשמע שיש ביניכם קשר מאוד יפה ומשמעותי. וכיאה לקשר כזה הנפילות בו עשויות להרגיש כואבות במיוחד כי כאשר הילד לא יודע להתמודד עם רגעי התסכול הוא משליך את הכעסים החוצה ואז מרגיש שהוא מאבד את הכל. זה מעבר חד מ-100 ל-0. וכובד מאוד משמעותי על הילד.
מה יוריד ממנו את הכובד הזה? התגובות שלך. ולדעתי מה שבאמת יעזור לך להגיב נכון הוא לדעת 3 דברים:
1. את המחליטה.
2. את לא צריכה "לשווק" את ההחלטות שלך: לא להסביר, לא לשכנע וכו'.
3. את לא מעירה ולא כועסת (הרי אמרנו שאת המחליטה). "לכעוס" הוא התפקיד של הילד: לכעוס, לבכות, "לרקוד" עם הרגליים, להשתטח על הרצפה (ובעצם כל מה שמסייע לו לשחרר תסכול מבלי לפגוע בעצמו או בסביבה).
בואי נתרגל את זה. נניח הוא משחק בלחצנים של וילון חשמלי ואת לא מעוניינת בכך. מה את עושה? (בהתאמה לשלושת הסעיפים לעיל):
1. אומרת לו ש"בזה לא משחקים" אבל מוכנה כבר לגשת אליו ולקחת אותו משם. עם חיבוק ועם נשיקות ועם הומור. הוא יאהב את זה. בקיצור - את המחליטה.
2. כפי שאת רואה - את לא מסבירה לו כלום. ההסברים האלה שהורים מתישים את עצמם באמצעותם מטעים את הילד לחשוב שמתייעצים אתו בעוד שכוונתנו הייתה לקבוע לו עובדות. הורים, רוצים לקבוע עובדות? תקבעו עובדות.
3. את לא כועסת ולא מעירה לו. אין צורך. ואני מניח שאחרי שני הסעיפים הראשונים זה גם נראה לך טבעי והגיוני.
חוץ מזה אני מאוד ממליץ לך על שני מאמרים בעמוד המאמרים. שמותיהם:
1. גיל שנתיים.
2. הורות מילולית.
בהצלחה!
אלמוג אבוקרט
23-08-2015 01:33דני גיל
23-08-2015 15:29כאשר הוא מרביץ את תופסת אותו בחיבוק דוב ולא מאפשרת לו להרביץ.
ליבנת גואטה
02-06-2016 18:49דני גיל
05-06-2016 22:53אני בטוח שלא קל לגדל תינוקות תאומים ופעוט בן שנתיים. כמה שקשה, וככל שקשה, אל תרגישי שאת עושה משהו לא בסדר. פעוט בגיל שנתיים (כשלעצמו הגיל הזה מאתגר) שמקבל יום בהיר אחד שני אחים קטנים - תינוקות - עובר בהכרח משבר. לפעמים הורים מנסים לחסוך לילד את המשבר הצפוי הזה אז הם מגלים עודף רגישות וסלחנות כלפיו. לא טוב. כי בכך אנחנו חותמים על תחושת העוול שלו כמי שיצרו אותה. את רוצה להסביר לו שזה לא נעים לך? מצוין. אבל אל תהססי להיות אסרטיבית ואותנטית בתגובות שלך. אל תתני לו את ההרגשה שאת "מפחדת עליו". ובאופן כללי אל תמנעי להציב לו גבולות בלי למצמץ. בנחישות וללא רגשי אשם.
מן הצד השני אציע לך להעניק לו מקום ייחודי בבית כאח בכור, כמי שזכאי להיות הקרוב ביותר אלייך, גם אם לא פיזית הרי שתקשורתית הוא המועמד המוביל, הוא שיכול לשוחח איתך ולשתף אותך ואת אותו. ומכיוון שכך נסי למקד את תשומת הלב שלך בו בדיוק במקומות האלה, היכן שהוא יכול להיות משמעותי, חזק, ונבדל מאחיו הקטנים.
בנוסף את מוזמנת להקליד מילים רלוונטיות (למשל "אחים") במנוע החיפוש של הפורום ולקרוא תכתובות רלוונטיות. הכי חשוב שתזכרי - זה אתגר. והקשיים שצצים בדרך לא מעידים על תפקודך כאמא אלא על גודל האתגר שבגידול שלושה ילדים בגילאים הללו. בהצלחה!
מירי
21-06-2017 21:42דני גיל
21-06-2017 23:19