ילד בן שנתיים וחצי מרביץ

אלמוג אבוקרט


כבר תקופה ארוכה שבני בן השנתיים וחצי שהוא כועס ולא מרוצה הוא צועק ומרביץ ואומר פויה כאילו עשיתי משהו לא בסדר ככה הוא מתנהג בגן הוא ילד חברותי מאוד הוא ילד טוב בכללי הוא עוזר לי בבית הוא רץ אליי הרבה פעמיים ומחבק אותי ואומר אמא שלי בהמון אהבה אבל עד שאני כועסת או מעירה לו הוא צועק ומאביץ וכועס אבל גם נרגע מהר עי חיבוק ונשיקה והסחת דעת הוא כועס על שטויות וזה מתסכל למשל אם הוא קופץ על הספה אני מסבירה לו שזה מסוכן הוא יכול לפול ולהיפגע ואני יהיה עצובה אם הוא יפגע וממסבירה לו שבספא יושבים רק והם הוא לא מקשיב אני מורידה אותו ואז הוא כועס ומרביץ (מביא מכה ביד ככמו פויה) הוא מבטא יפה תרגשות שלו במילים הוא אומר לי שהוא בוכה ועצוב אבל איך אני עוצרת תאלימות ותכעס? וגורמת לו להקשיב לי בלי כעס ולחזור כמה פעמים על הבקשה

דני גיל

21-08-2015 00:50
היי אלמוג,
נשמע שיש ביניכם קשר מאוד יפה ומשמעותי. וכיאה לקשר כזה הנפילות בו עשויות להרגיש כואבות במיוחד כי כאשר הילד לא יודע להתמודד עם רגעי התסכול הוא משליך את הכעסים החוצה ואז מרגיש שהוא מאבד את הכל. זה מעבר חד מ-100 ל-0. וכובד מאוד משמעותי על הילד.

מה יוריד ממנו את הכובד הזה? התגובות שלך. ולדעתי מה שבאמת יעזור לך להגיב נכון הוא לדעת 3 דברים:

1. את המחליטה.
2. את לא צריכה "לשווק" את ההחלטות שלך: לא להסביר, לא לשכנע וכו'.
3. את לא מעירה ולא כועסת (הרי אמרנו שאת המחליטה). "לכעוס" הוא התפקיד של הילד: לכעוס, לבכות, "לרקוד" עם הרגליים, להשתטח על הרצפה (ובעצם כל מה שמסייע לו לשחרר תסכול מבלי לפגוע בעצמו או בסביבה).

בואי נתרגל את זה. נניח הוא משחק בלחצנים של וילון חשמלי ואת לא מעוניינת בכך. מה את עושה? (בהתאמה לשלושת הסעיפים לעיל):

1. אומרת לו ש"בזה לא משחקים" אבל מוכנה כבר לגשת אליו ולקחת אותו משם. עם חיבוק ועם נשיקות ועם הומור. הוא יאהב את זה. בקיצור - את המחליטה.
2. כפי שאת רואה - את לא מסבירה לו כלום. ההסברים האלה שהורים מתישים את עצמם באמצעותם מטעים את הילד לחשוב שמתייעצים אתו בעוד שכוונתנו הייתה לקבוע לו עובדות. הורים, רוצים לקבוע עובדות? תקבעו עובדות.
3. את לא כועסת ולא מעירה לו. אין צורך. ואני מניח שאחרי שני הסעיפים הראשונים זה גם נראה לך טבעי והגיוני.

חוץ מזה אני מאוד ממליץ לך על שני מאמרים בעמוד המאמרים. שמותיהם:
1. גיל שנתיים.
2. הורות מילולית.

בהצלחה!

אלמוג אבוקרט

23-08-2015 01:33
תודה על התשובה המהירה כבר מחר אני יתחיל ליישם את הכללים אם אני אקח לדוגמא מקרה שהבאת שהילד משחק עם השלט החשמלי של הווילון החשמלי הסברתי שזה לא משחק ולקחתי אותו משם עם חיבוק ונשיקה ושוב הוא חזר לשחק עם זה איך אני אמורה להגיב? ושטלה חשובה מתי שהילד מרביץ לי או לבעלי מה אני עושה מה אני אומרת הוא מקבל ממני הרבה חום ואהבה אני משחקת איתו מוציאה אותו לחצר הוא מעסיק את עצמו יפה גם לבד הרבה אנשים שעוסקים מתחום החינוך אומרים לי שהוא נורא עצמאי ובוגר לגיל שלו ומשחק איתי משחק מוחות מי שולט אבל אין לי פתרון לזה שהוא מרביץ לי או לבעלי וזה קורה לעיתים נדירוץ שהוא כועס או לא מרוצה אבל אני לא רוצה שזה לא יקרה בכלל?ושאלה אחרונה מעניין בטחון עצמי וחברתי הגננת בגן אומרת שהוא מאוד חברותי ודומננתי במעון לפעמים אני לוקת אותו לחצר הוא עומד בצד ומסתכל על ילדים משחקים ומתבייש לגשת זה קורה רק עם ילדים גדולים ממנו בכמה שנים טובות וגם יותר מעניין אותו לשחק עם ילדים גדולים ממנו האם זה קשור לבטחון עצמי נמוך שהוא עומד בצד ומסתכל? ודבר שני שאני לוקחת אותו לגינה הוא יכול להשתלב מהר עם ילדים בגילו ולפמעמים הילדים השנים יוזמים את זה

דני גיל

23-08-2015 15:29
שימי לב לנוסח השאלות שלך - "מה אני עושה מה אני אומרת?". ובכן אלמוג, השאלה הנכונה היא מה את עושה ולא מה את אומרת. מה שאת אומרת זה תמיד נכון לצד המעשים ובנימה אגבית. אז מה את עושה כאשר הוא חוזר לשחק בווילון? את לא מאפשרת לו לשחק בווילון. כמה פעמים? כמה פעמים שהוא ייגש לשחק עם הווילון: אם שלוש פעמים אז שלוש פעמים. ואם חמש אז חמש. ואם שלושים אז תמצאי לך משהו לעשות שם ליד הווילון כך שימנע ממנו את הגישה, נניח, לשוחח בטלפון או לסדר שם משהו... לא יודע מה אבל בכל אופן אל תשקיעי אנרגיות בהסברים. רק במעשים.

כאשר הוא מרביץ את תופסת אותו בחיבוק דוב ולא מאפשרת לו להרביץ.

ליבנת גואטה

02-06-2016 18:49
יש לי ילד בן שנתיים אני חודשיים אחריי לידה וההתנהגות שלו מאוד השתנתה לאחרונה הוא מרביץ נושך ונהיה מאוד אגרסיבי..גם כלפיי וגם כלפיי הסביבה אני מסבירה לו שזה לא נעים לי ושזה מאוד כואב לי הוא מנשק ואחריי זה שוב פעם נושך כאילו שלא דיברתי...מה עליי לעשות? איך להתנהג כלפיו? ויש לציין שנולדו לי תאומים שצריכים גם הם יחס..

דני גיל

05-06-2016 22:53
היי ליבנת,
אני בטוח שלא קל לגדל תינוקות תאומים ופעוט בן שנתיים. כמה שקשה, וככל שקשה, אל תרגישי שאת עושה משהו לא בסדר. פעוט בגיל שנתיים (כשלעצמו הגיל הזה מאתגר) שמקבל יום בהיר אחד שני אחים קטנים - תינוקות - עובר בהכרח משבר. לפעמים הורים מנסים לחסוך לילד את המשבר הצפוי הזה אז הם מגלים עודף רגישות וסלחנות כלפיו. לא טוב. כי בכך אנחנו חותמים על תחושת העוול שלו כמי שיצרו אותה. את רוצה להסביר לו שזה לא נעים לך? מצוין. אבל אל תהססי להיות אסרטיבית ואותנטית בתגובות שלך. אל תתני לו את ההרגשה שאת "מפחדת עליו". ובאופן כללי אל תמנעי להציב לו גבולות בלי למצמץ. בנחישות וללא רגשי אשם.

מן הצד השני אציע לך להעניק לו מקום ייחודי בבית כאח בכור, כמי שזכאי להיות הקרוב ביותר אלייך, גם אם לא פיזית הרי שתקשורתית הוא המועמד המוביל, הוא שיכול לשוחח איתך ולשתף אותך ואת אותו. ומכיוון שכך נסי למקד את תשומת הלב שלך בו בדיוק במקומות האלה, היכן שהוא יכול להיות משמעותי, חזק, ונבדל מאחיו הקטנים.

בנוסף את מוזמנת להקליד מילים רלוונטיות (למשל "אחים") במנוע החיפוש של הפורום ולקרוא תכתובות רלוונטיות. הכי חשוב שתזכרי - זה אתגר. והקשיים שצצים בדרך לא מעידים על תפקודך כאמא אלא על גודל האתגר שבגידול שלושה ילדים בגילאים הללו. בהצלחה!

מירי

21-06-2017 21:42
איזה תשובות יפות! מרתק!

דני גיל

21-06-2017 23:19
תודה מירי