הי ליחן,
אכן שינויים רבים ומשמעותיים ובו זמנית עוברים על הקטנה שלך ואני מציע לפני הכל לא להשתמש במילה "טראומות" בדיבור הפנימי שלך עם עצמך כיוון שילדים, במיוחד ככל שהם קטנים מתרגמים את המציאות על פי הפרשנות שלנו ואם אנחנו בטוחים שהם חווים טראומות, הם יחוו טראומות אם נרצה או לא ואנחנו כמובן לא נופתע ונקבל חיזוק לפרשנות שלנו.

זאת סוגיה מאתגרת בעיניי ואני רוצה להאיר עבורך את האתגר כפי שאני רואה אותו ואיתו כמה נקודות למחשבה שעלו לי, אבל אני רוצה לבקש ממך לקחת מהדברים רק את מה שנראה לך רלוונטי מתוך ההיכרות הקרובה שלך עם בתך ועם השינויים שאתם עוברים כמשפחה. כי לדעתי מה שקורה עכשיו הוא שהילדה שלך מקשרת בין מעבר הדירה להיעדרות של אבא שלה כלומר, היה פעם בית ישן שבו אבא היה נוכח ועכשיו יש בית חדש שבו אבא אינו נוכח.
במילים אחרות,
בית ישן = יש אבא
בית חדש = אין אבא

הקשר הזה אינו בריא עבורה כיוון שהוא אומר לה בעצם שאירועים חיצוניים, גם אם טכניים כמו שינוי מיקום פיזי - מעבר דירה, יש בכוחם להשפיע על אירועים הרבה יותר גדולים ובעלי משמעות רגשית, כמו למשל היעלמותו של אבא.

לכן במחשבה קדימה ולטווח הארוך, את הקשר הזה כדאי לנתק ואפשר שתעשו את זה על ידי כך שבשבועות הקרובים, תתארגנו לכם על יום בשבוע שיהיה מעין "יום אבא" ובהדרגה תעברו למצב שגרה שבו היא נפגשת עם האבא לפי מה שסוכם תחילה מבלי קשר לתקופת ההסתגלות.

אני מסכים איתך שהקושי עשוי להיות כפול בעקבות המעבר לעיר אחרת אבל אני חושב שדווקא את המעבר הזה אפשר לרתום כדי להקל על הקושי ולא להכפיל אותו. איך תעשי את זה:

1. אז כאמור, ע"י ביקורים יזומים ומתוכננים מראש של האבא (אצלו או אצליכן) לתקופת הסתגלות מסויימת, נניח חודשיים.
2. להבליט את הרווחים הרגשיים בסביבת המגורים החדשה, כמו למשל הקרבה לסבא וסבתא, חברים או כל מה שמחזק אותה.
3. את ליחן...(וזה אולי הכי חשוב) את עצמך אחרי גירושין טריים ומעבר חזרה לעיר בו גרים הוריך. קל ליפול במצב הזה לתחושות של נסיגה ושל החיים זה לא מה שסיפרו לי וכל זה. ואני אומר, עשית את הצעד מתוך בחירה ואני מניח שהיו לך את הסיבות הטובות אז קחי לך את הסיבות הטובות הללו כגורם מחזק, תזכרי שעשית צעד קדימה ולא אחורה ותמשיכי לצעוד קדימה ולראות במצב החדש (ובבית החדש ובעיר החדשה-ישנה) קרקע פוריה שאפשר לצמוח ממנה, התחלה חדשה, הזדמנויות חדשות. אני מסיים בעצם כמו שהתחלתי, יש לך ילדה "כולה" בת שנה וחצי, המציאות שהיא רואה לנגד העיניים היא בעיקר המציאות שאת מראה לה ואני חושב שאת יכולה להרשות לעצמך להראות לה וקודם כל לעצמך את החלק הטוב.

מה אומר לך לסיום?...
תודה שבחרת בי להתייעץ בסוגיה הרגישה ואשמח להתעדכן.