"מה את מציעה?" :)
בכל אופן אני דני ואני יכול להציע לך את הדבר הבא: להשאיר למערכת החינוך לעסוק בחינוך ולשחרר את עצמך ליהנות עם הילד שלך. קצת מאכזב שבתי הספר מתקשרים להורים כדי להתמודד עם התלמידים אבל ככל שזה קורה תזכירי לעצמך שהטלפונים המטרידים האלה מעידים על החולשה של המערכת ולא על החולשה שלך, וזה מבלי לשפוט את המערכת. יכול להיות שהם עושים עבודה נאמנה ויש שם צוות מורים מקצועי ונפלא אבל חשוב שתהיה הפרדה, וחשוב שהמערכת תעודד את ההפרדה הזו, ולפיה ההורים מחנכים/מתמודדים עם הילדים כשהילדים בבית והמורים מחנכים/מתמודדים עם התלמידים כשהם בבית הספר. וזה הדדי: הציפייה שהמורה יניח להורה וההורה שיניח למורה. לא זוכר באיזו כיתה היתה בתי כשהמורה שלה ממש הפצירה בנו באסיפת הורים שלא להתערב בענייני שיעורי הבית. להשאיר את זה לה. ומאוד הערכתי אותה על זה.

ועכשיו השאלה איך את יכולה לעזור לו. אז בהנחה שאת אכן משחררת את עצמך להיות אמא ולא שוטרת את מאפשרת לעצמך את עמדת ההשפעה. הוא יהיה מוכן להקשיב לך וחשוב מכך - יהיה מוכן לשתף אותך. ההצעה שלי אלייך לטפח ערוץ תקשורת פתוח איתו סביב העניינים שהוא חווה בבית הספר כאשר ברור לו מהשיחות איתך שאת לצדו, קשובה, תומכת, לא שופטת. ואת לא שם כדי להשמיע אלא בעיקר כדי לשמוע, להקשיב, להבין. המצב כפי שאת מתארת לא קל עבורו. זה בטוח. לכן בשיחות איתו תזמיני אותו בעצם לחשוב איתך יחד איך לעשות מחר ככה שהמחר הזה יעבור רגוע יותר. תשאלי אותו:

מה הרגיז אותך אתמול בשיעור?
מה אתה עושה כשאתה מתרגז?
מה אתה יכול לעשות במקום זה?
ואולי אפשר לכעוס בלי להרוס לעצמך את כל היום?
בוא נחשוב רגע..

את השיחות האלה לקיים הרבה, כל יום, ורחוק מהאירועים. כלומר לא כשהוא חוזר הביתה מבית הספר אלא לקראת שינה למשל. אין לי ספק שגישה מכילה שלך, ועמידה לצדו, עשויים לסייע לו באופן משמעותי בהתמודדות הזאת. בהצלחה!

אגב עוד משהו שחשוב שהוא ישמע ממך:

אני רואה אותך בבית, עם האחים שלך, איתנו, כמה אתה בוגר, ומקשיב, ואיך אתה יודע להתאפק כשצריך, ואיך אתה יודע גם לא להתאפק כשצריך. ואני כל כך גאה בך על זה. ספר לי מה קורה בבית הספר.