שלום לך רונית,
את כותבת שגידלת שני בנים לבדך, הבן הבכור משקיע בלימודים והבן הצעיר השתחרר מהצבא ובחר להשקיע בעבודה קשה ובאהבה לבת זוג (בחורה חיובית לטעמך). לעיתים הוא יוצר קשר למרות שהיית רוצה שיתקשר לעיתים תכופות יותר. כאשר את היא זו שמתקשרת אליו, הוא מקפיד לחזור אלייך למרות שהיית רוצה שיחזור אלייך מהר יותר. אני במכוון מתעלם מהפרטים השליליים לכאורה ומתרכז בעובדות כי העובדות על פי התיאור שלך מספרות לי על ילדים שגדלו ופרשו כנפיים ואם ננקה את כל החרדות האופייניות והטבעיות לך כאמא, הרי לנו סיפור אופייני של גוזלים שעזבו את הקן וזה טבעי כמובן, יפה ומרגש.
את מוזמנת כמובן להוסיף פרטים אם את מרגישה שקיבלתי רושם מוטעה ואשמח להתייחס לכך אבל שימי לב רונית, בניגוד לעובדות שביקשתי לשים עליהן את הפוקוס קודם לכן, המילים "ניתוק קשר" "חברה שתלטנית" "יחס מרוחק", אלה הם תיאורים סובייקטיביים שלך, נתונים לפרשנות שהיא פרשנות שלך ואני מאמין לך לחלוטין שכך את מרגישה.

השאלה לעניינינו היא האם ניתן לראות את הדברים באופן חיובי ואם כן, כיצד ההסתכלות החדשה תשפיע על התגובות שלך בהתנהלות מול בנך, וכיצד השינוי בתגובותייך ישפיע על המוטיבציה שלו להתקרב. ואת מוזמנת לנסות רונית:

1. בפעם הבאה שבנך יחזור אלייך טלפונית אחרי כמה ימים, תוותרי על הכעס ובמקומו תשאירי מקום רגשי לומר לו כבר בתחילת השיחה: "מה שלומך בני היקר? אני כל-כך שמחה שהתקשרת".

2. ובאותה שיחת טלפון, אני מציע שתתכנני מראש לספר לו משהו קצר אודותייך, עדיף קליל וחיובי, משהו חדש שקנית למשל או חוג חדש שנרשמת אליו. המטרה – להוריד ממנו את המועקה של אמא שלוקחת על עצמה תפקיד שיש בו רק דאגה לשלומי.

3. תני לו את ההרגשה שהכל בסדר; בסדר לסיים את השיחה מהר, בסדר שאתה עסוק ולא מתקשר (אני אמנם נורא מתגעגעת אבל זאת כבר הבעיה שלי). ההרגשה שאת נותנת לו היא של "אני כאן בשבילך" ולכן את אומרת לו במיוחד בסיום השיחות הקצרות שמשאירות בך טעם רע: "יופי... שמחתי לשמוע את הקול שלך ותתקשר אם אתה צריך משהו. ביי/נשיקות/גם לאישה".
וככל שתראי אותו פנוי להאריך בדברים, תשאלי אותו למשל על העבודה ותשמחי על התשובה שתקבלי. תהי גאה ותני לו להרגיש שאת שמחה וגאה בהתנהלות שלו ובבחירות שלו. תשאלי אותו על החברה ועל מה שהיא עושה בימים אלה ושוב, את שמחה לשמוע ואת אוהבת את התשובה. כי אם למשל הבן שלך מספר לך שחברתו מתחילה את השנה השניה בלימודים אז זאת בשורה משמחת. ואם שניהם אירחו חברים בסופ"ש אז זאת בשורה משמחת. ושוב תקני אותי אם אני טועה אבל יש לי יותר מהרגשה שיש לבן שלך ולחברה שלו לא מעט בשורות משמחות אז אני מציע שתקפצי על המציאה כי הרבה פעמים אומרים שתפקיד ההורים הוא קשה ומתיש והנה לך הזדמנות לקחת על עצמך תפקיד שמבקש ממך פשוט לשמוח, ובאמת שלא הרבה יותר מזה.

4. את כותבת על החברה שהיא בסה"כ בחורה חיובית ואני מציע לך לראות את החיובי שבה ולהתעלם ממה שאינו לטעמך, זאת החברה שלו וזאת הבחירה שלו והעובדה שהוא בחר בחברה חיובית אינה מובנת מאליה כמו גם יתר העובדות שחשפת בדברים שכתבת. בחורים אחרי צבא בוחרים לפעמים בכל-כך הרבה כיוונים מעוררי דאגה עבור ההורים ולכן את יכולה להיות גאה בהישגים שלך כאמא ובהישגים של הבנים שלך כי שוב... זה לא מובן מאליו!

5. לגבי היחסים בין האחים אני מציע להניח לשניהם בשלב זה.

רונית, יכול להיות שאני מבקש ממך לשנות הרגלים ביחסים עם הבן וזה עשוי להראות לך לא טבעי בהתחלה אבל אני משוכנע שככל שתקפידי על כך, תרגישי קרבה גוברת מצידו, תחילה בינו לבינך ובהמשך אף בין האחים. תודה על השיתוף ואם תרצי לעדכן בהתפתחויות, אשמח כמובן.

תודה על תגובתך. היא מאוד צודקת. בדברי יש טרוניה אני גידלתי פתאום יש משהי שלוקחת אותו ממני. אמרה השבוע בטלוויזיה יונה אליאן שהיא משקיעה בבת זוגו של בנה כי היא נותנת לו את היקר לה מכל וזה אכן נכון.
אשתמש בעצתך החכמה ואנהג כך.

המון תודה,

בשמחה ובהצלחה...