היי אינה,
ההבנה שלי מהתיאור שלך, גם זה וגם תיאורים קודמים, שיש כאן הרבה מדי התעסקות בתשומת לב שלילית. היא מנסה להעסיק אתכם וכל הזמן להיות עסוקים בה - והיא מצליחה. אם לא קראת עדיין את הספר שלי אז אני מאוד ממליץ. בעיקר את פרק "מאבקים".

תשומת לב שלילית אנחנו ראשית מונעים. באסרטיביות. הורים רבים אומרים לעצמם: אם הילד שלי מנסה לקבל ככה תשומת לב, סימן הוא לכך שחסר לו תשומת לב, אם ככה ניתן לו תשומת לב. ואז מפשילים שרוולים ומתגייסים למשימה. כמובן שזה נורא מעייף ולא משיג את התוצאה הרצויה. כי תשומת לב זה מצוין אבל כמו כל דבר טוב - גם לזה צריך לשים גבולות. לכן אם היא נעלבת - שתיעלב. תניחו לה. אל תתנו לה שם תשומת לב, לא חיובית ולא שלילית.

תשומת לב חיובית נשמעת ככה:
מה קרה? ממני נעלבת? ממני? מאבא? למה מה אבא אמר?

תשומת לב שלילית נשמעת ככה:
זה לא סיבה לבכות! לא סיבה להתעצבן!! כבר אמרתי לך קודם שאני אתן לך לא צריך לבקש עשר פעמים! את מוכנה להפסיק עם זה?! אם את לא באה עכשיו אני לא הולכת!

שני הסוגים של תשומת הלב הללו רוקדים עם הילד את הריקוד הלא נכון. אנחנו עסוקים בו והוא עסוק בעצמו ורק בעצמו וכל הזמן דואג להעסיק אותנו. בו. שלא נוכל להתפנות לשום דבר מלבד הוא עצמו.

איך כן אמליץ לכם להגיב מול כל המניפולציות והפרובוקציות? לשים גבול. להיות אסרטיביים כשאתם עושים את זה. לא להסס ולא להתנצל ולא ללכת על קצות האצבעות. מה זה למשל שאת כותבת "אנחנו מנסים להיות סובלניים, מדברים אותה אחרי זה על מה שקרה, משלימים וכו" ?
ובכן, מה זה "משלימים"? שולם שתעשה עם החברות שלה בגן. אתם ההורים שלה. וככאלה הזכות והחובה שלכם לומר "לא" כשאתם מחליטים שלא, ולאפשר לה להיות מתוסכלת בלי לרוץ לנחם אותה, ולאפשר לה לבכות, ולראות אתכם מביטים לה בעיניים ואומרים לה: "ככה. כי ככה החלטתי".

כאשר היא מתקשרת יפה, פונה בכבוד, לא בתובענות, והיא אומרת למשל "נעלבתי כי את לא מקשיבה לי" זה מצוין וזו הזדמנות לשוחח וליהנות מעצם השיחה והקרבה אליה. ככל שהאמירה שלה היא לא הזמנה לשיחה אלא הזמנה לדו קרב חשוב שתדעו להכריע את הקרב הזה.

וכאמור - התשובה המלאה - הספר "אלוהים בגובה העיניים".