התפרצויות

נטע


בתי (כמעט שש) לרוב מתנהגת נפלא, אחות נהדרת, משתפת, עוזרת ומאוד אחראית. אבל, וזה אבל גדול מאוד, ברגע שמשהו לא מסתדר לה/לא יוצא לפועל משהו שתכננו/לא מקבלת מה שרוצה (כרגע ממש או בזמן שציפתה לן) היא מתעצבנת מאוד, כועסת, "מתבכיינת", אומרת מילים קשות (לא קללות חלילה אבל יותר בסגנון של "את אמא רעה", "איזה יום גרוע זה" וכו'), ולא מוכנה לקבל את ה"לא" הזה. לפעמים לוקח זמן רב עד שעובר לה, לפעמים אני נכנעת ומוותרת לה מפאת מגבלת זמן שלי שנניח צריכים לצאת מהבית וכו'. קשה לי מאוד ההתמודדות בזמנים אלו.
אשמח לעצה.
תודה,

דני גיל

31-05-2018 03:33
היי נטע,
זה מעניין אבל כמעט תמיד כאשר הורה אומר: "הילד שלי לא מוכן לקבל לא" הוא בעצם אומר:
"זה אני שלא מוכן לקבל את הלא של עצמי". את "נשמעת" לי אמא רגישה וקשובה לצרכים של ילדיה ולכן אני לא רואה את תגובות התסכול שלה - בין אם הן תגובות אותנטיות או מניפולטיביות - תוצאה של דפוס הורי אשר מזין אותן. מה שכן, בהחלט יכול להיות שהיא נוגעת לך בנקודות הרגישות כאשר היא "לא מקבלת את הלא" שלך כי זה באמת יכול להעלות רגשי אשם וכל מיני ספקות האם פעלתי נכון והאם החלטתי נכון ומה לעשות כאשר אני מבין כהורה שאולי טיפסתי על עץ: האם נכון לרדת ממנו? האם זו לא כניעה לתכתיבים של הילד?

שני מאמרים בעמוד המאמרים לדעתי מאוד יסייעו לך:
1. הסמכות לומר כן
2. הורים אשמים (שזה מאמר שהייתי גם יכול לתת לו את השם: הסמכות לומר לא).

קריאה מהנה, בהצלחה, ואני כאן לשאלות והבהרות.

נטע

31-05-2018 11:49
תודה רבה על המענה המהיר!
דייקת בכל מילה שציינת!!!

אקרא את המאמרים שציינת. ושוב, תודה!