הי נדיה,
קודם כל מזל טוב לתהלולי ולכל התעלולים של גיל שנתיים, הגיל שמזוהה יותר מכל עם "מלחמת העצמאות" האופיינית לגיל. האתגר שלנו כהורים הוא לאפשר לילד להרוויח את העצמאות שלו ללא מלחמות מחד, וללא פריצת גבולות מאידך. גם פה, הסיטואציה שאת מתארת מעט מורכבת והתשובה שלי תביא בחשבון את המורכבות; גיל שנתיים, לידת התינוק, היסטוריית הגמילה והאינסטינקטים שלך כאמא.

תהלולי למדה ויודעת לעשות בסיר ובשירותים אבל רוצה חיתול. והיא רוצה חיתול אבל רוצה להחליט בעצמה מתי יחליפו לה. שוב... קלאסי לגיל שנתיים. ומאחר ותהלולי היא ילדה שיודעת מה היא רוצה, וככל הנראה מקבלת החלטות רציונאליות, מנקודת מבטה כמובן, אני בעד לנצל את העובדה הזאת, ומיד אסביר.

אני מוכן להמר שבתך מעוניינת בחיתול כדי להרוויח סוג של שליטה; אני מחליטה איפה, אני מחליטה מתי, בלי שאף אחד יציע, אולי גם בלי שאף אחד ידע, וכאשר אעשה בחיתול, אמא שלי תחליף לי כמו להוא שהגיע רק עכשיו.

המטרה שלך לדעתי היא לנתק את הקשר שבתך עושה בין "חיתול" לבין הרווח שהיא מייחסת לו. איך עושים את זה? –
באמצעות הורדת לחץ מכל עניין החיתול, והעברת האחריות לילדה שממילא מבקשת בגלוי לשאת באחריות הזאת; את רוצה חיתול – קבלי חיתול, לא רוצה – אין בעיה, החיתולים הם העניינים שלך ולא שלי ואני איתך. סומכת עלייך.

בהנחה שזה המסר שהילדה תקבל, החיתול יחזור להיות מה שהוא, תחתון מתוחכם שספוג בפיפי ולא בקונפליקטים עם ההורים שהופכים אותו לסימבול של שליטה, לכלי שאפשר להשתמש בו, לקלף מנצח.

במצב הזה סביר מאוד להניח שבתך תעשה הערכת מצב חדשה ותקבל החלטה רציונאלית חדשה, היא לא תרצה את החיתול כיוון שלא תראה בו את הרווח שייחסה לו, אנחנו לא יכולים לדעת מתי זה יקרה אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו מורידים ממנה את כל הסיבות הטובות לעכב את ההבנה החדשה.

נראה לי גם, וזה אם הבנתי נכון, שהתינוק עצמו בתהליך מוצלח של גמילה ולכן ככל שהוא יתקדם בתהליך, הגיוני שהיא תרצה להתקדם יחד איתו. בכל מקרה הרצון שלה בחיתול נראה לי זמני, וטוב יהיה אם נאפשר לו להיות זמני. אין לי ספק שהלמידה שהיא הרוויחה בתהליך הגמילה לא תאבד לה שכן מדובר בהתניות שנרכשו והן שלה לתמיד. נסיגה בתהליכי גמילה מופיעה עם רכישת התניות חדשות ואת זה אנחנו מנסים למנוע. וזה מביא אותנו לאלטרנטיבה:

האלטרנטיבה (שלא מרגישה לך נכון) היא למנוע ממנה את החיתולים ובכך להעצים את המשמעות של החיתול כאמצעי להשגת שליטה, כאשר להזכירנו, אנחנו מדברים על השליטה הפסיכולוגית ולא על השליטה בצרכים, ואז הילדה, שהיתה גמולה לחלוטין עד לפני חודש, חוזרת לפספס במכנסיים ולא ברור לנו למה ו... זאת נסיגה!

את כותבת בכותרת הנושא – "חיתולים ונסיגה" אבל אני לא רואה בתיאור המקרה שלכם סימנים של נסיגה אלא תמרור הזהרה מכך. ואיך כתבת – "לא מרגיש לי נכון", זה הכי חשוב, לכי תמיד עם האינסטינקטים כי תמיד עומד מאחוריהם היגיון בריא.

בהצלחה ומזל טוב לתהלולי :))) אני כאן לכל שאלה...

אני מבינה מה שאתה אומר, אבל יש פה כמה דברים שיש לי תחושה שאני צריכה להסביר:
קודם כל לא הקטן ולא הגדולה עברו תהליך של גמילה מחיתולים, לפחות לא בצורה הקונבנציונלית של המילה.
עם תהילה נפרדנו מהחיתולים כשהיא הייתה בת 7 חודשים, עברנו ל"שיטת הקשב" קצת בקצרה על השיטה, מדובר בשיטה בה המטפל הראשי (במקרה הזה אני) לומד לזהות את הסימנים המקדימים של התינוק לפיפי או קקי ולוקח אותו לעשות את צרכיו בשירותים או בסיר או בגיגית ולכן בעצם אין פה תהליך של "גמילה", תהילה פשוט גדלה בלי חיתולים, אומנם לעיתים הייתי שמה לה חיתול אם ידעתי שאני לא אהיה מספיק מרוכזת וזה לא היה מקום שאני יכולה לפספס בו (משרדים וכו')
אחיה הקטן - מהיום הראשון של חייו לא מחותל רוב היום, כלומר למדתי כבר את הסימנים והוא עושה את צרכיו באסלה,כלומר הוא לא בתהליך של גמילה (אני לא בטוחה שבגיל חודשיים ניתן לגמול ממשהו) אלא הוא פשוט לא מכיר את המושג חיתול.
ולכן נראה לי מוזר שהיא מבקשת חיתול.
בכל מקרה אני כמובן לא רבה איתה על הנושא, אם היא מבקשת חיתול אני מלבישה לה חיתול, השאלה מאיפה זה נובע?
והאם לדעתך אני צריכה להציע לה בכל זאת תחתונים?
או להציע לה לעשות בסיר?
או פשוט לחלוטין לא להתייחס לעניין?

ודרך אגב - אם בזה תסתכם "מלחמת העצמאות" שלה אז זכיתי.
עוד משהו קטן - אני דווקא ממש נהנית לראות אותה מוצאת את העצמאות שלה, נכון שלעיתים זה מקשה עליי, אבל זה פשוט נפלא לראות אותה גדלה.
ושוב תודה

נכון שהקטן לא מכיר את המושג "חיתול" אבל היא מכירה ונראה לי טבעי לחלוטין שהיא תמצא בו רווחים מזווית החוויה שלה. אנחנו לא נהיה תמיד ערים לרווחים הללו אלא אם כן נשב ונקדיש להם מחשבה או שנדון על כך למשל בפורום, כפי שאנחנו עושים עכשיו. נראה לי הגיוני שהחיתול עבור תהלולי מסמל, באופן אירוני משהו, דווקא את עצמאותה שכן היא לא צריכה לעדכן אותך ולהיות תלויה בך בעת הצורך. והיום, כשתהלולי בת שנתיים, היא בגיל שהרווח הזה הוא רווח עצום. אפשר להוסיף על כך את העובדה שההרכב המשפחתי השתנה ולברר היכן אם בכלל התרומה של זה לרומן החדש שנוצר בינה לבין החיתול, אבל כאן דווקא אני רוצה לעצור ולהבהיר:

הילדה עשתה מעשה ואנחנו ההורים נדרשים לבחור תגובה. העיסוק בשאלה "ממה נובע המעשה?" אינו הכרחי לבחירת התגובה. אם התגובה הנכונה היתה תמיד תוצאה של הבנת המניעים הנסתרים של הילדים שלנו, הורים היו צריכים להיות פסיכולוגים מחוננים כדי להצליח לתפקד. מה שכן, חשוב שנהיה ערים להבנה העקרונית שלפיה, המניע הראשון להתנהגות הוא מניע טהור וטוב, לא כזה שנועד לאמלל לי את החיים בתור הורה ולכן, התגובה שלי תהיה בהתאם.

לענייננו, כדי לבחור את התגובה הראויה במקרה של תהלולי והחיתול, זה לא מעניין אותי מה היה שם בדיוק; האם זה קשור ללידת התינוק, או האם זה קשור לעצמאותה המתפרצת, או האם ראתה ילדה שהיא אוהבת והילדה היתה עם חיתול, וכדומה. די בכך שקיים שם צורך, ואני מכירה את הילדה שלי ואני קשובה לצורכי השעה שלה ולכן... נענית להם. כל עוד אין לי סיבה טובה שלא להיענות להם.

אז ככה:
"השאלה מאיפה זה נובע"? – ההסבר שלעיל יכול לתרום משהו בעניין. יכול גם שלא. יכול גם שאני טועה. אבל הכי חשוב, אנחנו דנים בו כי הנושא בהחלט מעניין ולא כי אנחנו מנסים למצוא מענה הולם לשאלות הבאות:

"והאם לדעתך אני צריכה להציע לה בכל זאת תחתונים? או להציע לה לעשות בסיר? או פשוט לחלוטין לא להתייחס לעניין"?

לדעתי, להיענות לבקשתה ולומר לה בפשטות ובנונשלנטיות – "מתי שתרצי שנחזור לתחתונים, תגידי".

בקיצור - כמו שאומרים אצלנו - לשחRRRRRRRR, צודק...
משחררת, לא מתעסקת בזה יותר, היא מספיק חכמה להגיד לי מה היא רוצה ומתי...
בכל מקרה ברור לי לגמרי שהיא לא עושה דבר בשביל לאמלל אותי, כמו שאני רואה את זה הילד תמיד רוצה דווקא לעשות טוב להורים שלו ולא ההיפך, פשוט לפעמים הוא נופל לתבנית התנהגות מסויימת בגללנו.
שוב תודה

... אין בעד. מזל טוב לתהלולי :)))

חייבת לעדכן - לפני כ3 שבועות היא סירבה בתוקף לחיתול בבוקר ומאותו רגע נגמרו החיתולים לגמרי, יום ולילה אין חיתול, עד כה נרשמו 3 פספוסים בלבד בשעות היום (נראה לי שהיא הייתה כל כך עסוקה במשחק שהיא פשוט לא רצתה להפסיק), בלילה לא היה שום פספוס.
במילים אחרות - היא יודעת מה היא צריכה ומתי...
(רק מציינת שהיא עשתה את זה בדיוק יום אחרי שקנינו כמות גדולה של חיתולים במחיר מצחיק... נו שוין.)

שלום ביתי בת שנתיים ו 11 חודשים לפני כחודש נגמלה לחלוטין מחיתולים ועברה בשמחה לתחתונים לאחר תהליך הדרגתי. היא כמעט ולא פיספסה ולרוב החיתול של הלילה היה נשאר יבש. לאחרונה היא נכנסה למעין "אובססיה" של יש לה פיפי גם כשאין או לא יוצא... והיא לא מוכנה להפרד מהאסלה או מהסיר . בהתחלה חשבתי שזה עניין של תשומת לב אבל הלחץ שלה היה אמיתי עד כדי בכי הסטרי שהיא מפחדת לפספס ביתי היא ילדה אחראית אך חשוב לציין שמעולם לא לחצנו עליה או כעסנו אם פספסה. אינני יודעת מה גרם לכך אבל הילדה לא נרגעה עד שהצעתי חה אני בעצמי חיתול והילדה חזרה לשלוותה. הייתי מאד רוצה לדעת אם זהו תהליך טבעי ולא איזו טראומה שחוותה בגן חלילה וכיצד עלי להמשיך לנהוג?
תודה רבה מורין

היי גיל שכחתי לציין כי ביתי גם כשהיא עם חיתול היא מוודאה שהיא עם חיתול וקורה לה גם שהיא נכנסת להסטריה שיש לה פיפי וצריך להרגיע אותה שהיא עם חיתול. (קרה לה גם פעם אחת באמצע הלילה מתוך שינה). זאת אומרת שהיא עדיין מודעת לצרכיה אך אינה מוכנה לעשות צרכים ללא החיתול.
תודה מראש

היי מורין,
קשה לדעת מה הסיבה לאובססיה הפתאומית אבל האמת שזה לא ממש משנה. היא צריכה לראות אתכם לא רק לא כועסים ולא לוחצים (ומצוין שאתם לא כועסים ולא לוחצים) אלא גם נותנים "בקול רם" לגיטימציה לפספס. לצד זה תנו לה את הלגיטימציה לבחור להיצמד לסיר כמה שהיא רוצה, תנו לה את התחושה שהכל בסדר ושהיא יכולה לבחור כיצד להיגמל כי אתם סומכים עליה וגאים בה.