הי אליה,
ילדים משקרים כי בזכות השקר הם מרוויחים משהו שכנראה חשוב להם. יחד עם זאת, הם מפסידים משהו אחר, משמעותי יותר.
ההפסד המשמעותי הוא הידיעה, שעד כה כלל לא היתה מוטלת בספק, שאמא מאמינה לי ומאמינה בי. ילדים יודעים לעשות את החשבון הפשוט, לשים את הרווח וההפסד זה לצד זה ולבחור נכון. כאשר אני מוכיח לילד שלי שהוא משקר ושאני מבין שהוא שקרן, אני מבטל בעצם את הרווח הגדול והמשמעותי שבכוחו להניע אותו לבחור לספר לי את האמת. מהעיניים של הילד, אבא ממילא לא מאמין לי ואם ממילא ברור לו שאני שקרן קטן, אני מעדיף לפחות להרוויח מהשקר וכך למשל, לא להכין שיעורי בית במדעים.

לכן אני מציע לפני הכל להעביר לילדה את המסר שאני מאמינה לך, שמילה (שלך) היא מילה ואני סומכת עלייך שאת דוברת אמת.
כאשר תגלי שאינה דוברת אמת, תאמרי לה ברוגע:
"את לא צריכה להסתיר ממני את שיעורי הבית, כל הכוונה שלי לעזור לך" ואז את עוברת לבדוק איתה מה באמת מפריע לה שם, האם קיים קושי בהבנת החומר, האם היא משתעממת ולכן מעדיפה להימנע. ברגע שתביני את הסיבה, ואחרי שתתני לה את ההרגשה שאת אמפתית ומבינה, תוכלי לסייע לה בעצה טובה מניסיונך כאשר העצה היא חברית ואת לא מנסה לכפות עליה את עמדתך.

אני מסכים איתך שחשוב יותר משיעורי הבית הוא יחסי אמון בריאים ולכן המטרה שלנו היא להשיב את יחסי האמון ולחזק אותם, ולכן, תני לה כל-הזמן את ההרגשה שאת מאמינה לה ומאמינה בה, אל תשפטי ואל תיבהלי כאשר אינה דוברת אמת, תוציאי את המילה "לשקר" מהלקסיקון כי בכך את מתייגת אותה כשקרנית ופוגעת במוטיבציה שלה לפעול להשגת הערכתך וגאוותך בה.

שימי לב לכתוב תחת הכותרת – "מחיר הגישה השיפוטיות" בסוף פרק "כעסים" שבספר הניתן לקריאה כאן למעלה.
בהצלחה...