הי דפנה,
גם כאשר ההורים נפרדים, או למען הדיוק, דווקא כאשר ההורים נפרדים הדבר הראשון והחשוב ביותר שהילדים צריכים לדעת זה שההורים לא מתגרשים מהם. כמובן שזה מסר שלא עובר בשיחה חד-פעמית אלא כתוצאה מתהליך ארוך ועמוס מכשולים שעשויים לבלבל אותנו ובתוך כך, להעביר מסר מבלבל לילדים.

תראי, אנחנו מדברים על חיים במסגרת משפחתית, הילדה שלך מחויבת למסגרת המשפחתית, כפי שהיא מחויבת למסגרת החינוכית והולכת בבוקר לביה"ס, גם אם לאי שביעות רצונה. ובבוקר כשאת נפרדת ממנה בביה"ס, גם אם זה לא קרה לאחרונה את וודאי מכירה את הרגעים האלה שאופייניים לרוב לתחילת שנה ובמיוחד בגיל הגן, שלילדה קשה להיפרד והיא בוכה ותופסת לך חזק במכנסיים. הגננות יודעות לספר שהילדים נרגעים מהר כאשר ההורים נפרדים ולכן ככל שההורים נפרדים בצורה נחושה ועניינית, ההתמודדות לילד תהיה קלה יותר. כנ"ל עם האבא, אני מניח שלאחר שהילדה עוברת לאבא הבכי מפסיק והיא... מקסימום משתעממת. ולכן תחתכי. אל תתני לה את ההרגשה שזה נתון למו"מ אבל כן תהי קשובה לקשיים שלה, את אומרת לה ככה:

"חשוב לי לדעת מה את מרגישה ולכן חשוב לי שתשתפי אותי ונראה במה אני יכולה לעזור לך. וזה חשוב כי פעמיים בשבוע את אצל אבא וזה לא מצב שעומד להשתנות כי אבא לא מוכן לוותר לראות ולהיות איתך בדיוק כמו שאני אף פעם לא אהיה מוכנה".

אנחנו יכולים לספר עד מחר לילדים שאנחנו לא מתגרשים מהם. אבל זה בדיוק המקום להוכיח את זה במעשים וזהו דפנה, זמן המעשים, רגע המבחן.

אני יכול להבין (ואולי אני לא יכול באמת להבין) כמה כואב לראות את הילדה שלך ברגעים האלה אבל חלק מהכאב הזה יכול להיות תוצאה של הזדהות יתר והססנות שלך בעוד שהמשימה שלך היא להיות ברורה. למרות האמפתיה.

את מציינת שהקושי הופיע קצת אחרי החופש הגדול כלומר, עם כניסת החגים שזו כשלעצמה תקופה לא קלה בהתחשב במורכבות המשפחתית אבל כך או כך, כל עוד הקשר שלך עם אביה מאפשר העברת מידע ואת סומכת על המידע שאת מקבלת ממנו, את גם יכולה להיות רגועה שחלילה לא קורה משהו רע לילדה. אחרי הכל, ברגע שיש שניים תמיד יש העדפה לאחד מהשניים.

תודה!!!