שלום יונת,
יש ילדים שלא יכולים להסתדר לבד בכוחות עצמם. גם בלי להיות לקויי למידה הם עשויים להזדקק לתיווך שלנו כדי להבין מה רוצים מהם, והצורך הזה עשוי להיות יומיומי. כך שגם אם אנחנו רוצים להוציא מהתפקיד ההורי שלנו את עניין שיעורי הבית, מתוך כוונה לשמור על יחסים נקיים עם הילד, עדיין אנחנו בבעיה שהרי אנו לא יכולים וגם לא רוצים לספק לילד שיעורים פרטיים כל יום ועבור כל מקצוע.

ומצד שני, גם אלו מאתנו (אני למשל) הסבורים כי שיעורי הבית הם ניג'וס מיותר הן לילדים והן להורים, עדיין נבקש להשאיר עין פקוחה על הילדים כדי לבדוק שהם בכל זאת בעניינים.

דעתי היא כזאת - כל זמן שאנחנו יודעים לעשות את זה בצורה נעימה ומהנה, ואנחנו זוכרים שתפקידנו להוריד לחץ ולא להוסיף, והומור בריא הוא משהו שאנו רואים בו ערך, אזי שיעורי הבית יכולים להיות גורם שאפילו מחזק את הקשר בין ההורה לילד, ומן הסתם גם מחזק את הקשר בין הילד לבין המחברות שלו וההצלחות שלו. ולדימוי החיובי.

מצד שני, ברגע שאנחנו שומעים את עצמנו אומרים יותר ויותר משפטים כמו:

"אתה לא מקשיב ובגלל זה אתה לא מבין!"
"תפסיקי להסתכל על מה שהוא עושה ואז תוכלי להתרכז!"
"נו באמת... כרגע קראנו את זה ביחד!!"
וכדומה,

כאן חבל על הזמן שלנו ושל הילדים שלנו. עדיף שיהיו תלמידים גרועים, זו דעתי.