האח הגדול מ ק נ א

אנה


שלום דני,
לאחרונה (בקטע של די אובססיביות) בני הבכור4.5 ) ממש מקנא באחיו הקטן (2.2).
כול דבר הוא בודק אם גם הקטן קיבל או לא קיבל. מי עשה טוש ראשון, את מי הכניסו או הוציאו ראשון מהאוטו, למי יש יותר שוקו בכוס..תלבישי גם אותי (והוא יודע להיתלבש לבד!!) הוא אפילו ניזכר בנסיעה שלנו בספטמבר וזכר שהקטן ישן איתנו בלול והוא היה ממש לידנו בסלון. "למה הוא היה איתכם ואני לא"? (הזכרתי לו שהייתה לו מיטה גדולה רק שלו וטלביזייה רק שלו...
מה עושים במיקרה שכזה? מחכים שיעבור? אני מסבירה לו שנעשה יום הוא ראשון ויום אחיו- כדי שיהיה שווה, אבל לעיתים גם זה לא מספק.
הוא גם דואג לדווח לי על כול דבר שהקטן לא עושה בסדר..
שאלותי הן:
1. מה לענות לו כשהוא כול הזמן משווה?
2. מה לענות לו כשהוא "מלשין" ומדווח על הקטן?
3. האם לספקו ולהלבישו כפי שהוא מבקש? זה מוזר לי כי הוא יודע לבד!! ברור לי שהוא רוצה כמו הקטן...
שיהיה סופשבוע נעים..
אנה

דני גיל

12-02-2011 00:46
הי אנה, את צריכה לעשות שני דברים במקביל:
1. להתייחס אל האמירות שלו כאל מה שהם – ניג'וס מתמשך. מי עשה דוש ראשון, מי יצא ראשון מהאוטו וכל השאלות בסגנון הם הצקות ולכן את צריכה לדחות אותן. כפי שדוחים הצקות. לא להסביר ולא "להבין" כי אז את רוקדת איתו את הריקוד הלא נכון. ואת דוחה אותן ע"י מענה קצר, חותך ו"עובר הלאה". למה – ככה. ומיד לעבור הלאה. לא לתת פתח לדיון נוסף בעניין. כמובן שהיכן שדרוש הסבר את מספקת את ההסבר, אבל גם כאן, קצר וחותך, בלי להמתין להבנה שלו ולאישורים שלו. אנחנו מבינים שהוא מקנא ושפלשו לו לטריטוריה, אין ספק בכך ומיד נראה מה עושים בעניין אבל דעי לך אנה, כדי שהוא יהיה פנוי בכלל לקבל את החיזוקים שאציע לך מיד, הוא צריך קודם כל לצאת מעמדת הקורבן.

כי הבעיה תמיד במצבים האלה היא שההורים מבינים את המצוקה של הילד ואז באים לקראתו, מפצים, עושים לו הנחות. ומה שהילד מבין מכך הוא שההורים שלו חשים אשמים בתחושת הקיפוח שלו ואם כך, הם אכן אשמים. ולי אכן נגרם עוול. ועוד ע"י הראשונים שאמורים להגן עליי, ההורים שלי. כאשר זאת החוויה של הילד, אז ההתמודדות עם הקנאה קשה במיוחד והיא שמכתיבה לו התנהגות אובססיבית. לכן,

2. במקביל לגבול הברור שבעצם אומר לילד "תרגיע, אני יודעת לזהות מניפולציות" את צריכה לחזק במעשים (לא במילים) את המעמד שלו בבית כבן בכור, כמי שקרוב אלייך בזכות גילו הבוגר, שניתן לשתף אותו במידע, שאפשר להתייעץ איתו, שאפשר להיעזר בו במטלות הבית כמו למשל קיפול כביסה או מיון הסכו"ם או.. לא יודע מה.

הביצועים שלו, מוצלחים יותר או פחות הם לא העניין, העניין הוא חיזוק מעמדו הייחודי כמי ש"זכאי" להיות יד ימינך, קרוב יותר מתמיד, תורם ומועיל, מעורר גאווה. ואת הקרקע הזאת חשוב לספק לו באופן אותנטי לחלוטין, לא כפיצוי ובלי לתת את ההרגשה שאני עסוקה כעת ב"אפליה מתקנת".


עכשיו תראי, בגלל הרגישות יתר שיש לו בתקופה הזאת, ועד שהעניינים יתייצבו, אני מציע לך לפחות לזמן מה להתייחס באופן יצירתי משהו לעניין ההלבשה. נכון שהוא יודע להתלבש לבד אבל אנחנו לא רוצים להבליט, במיוחד ברגע הזה, את ההפסדים שלו כתוצאה מהיותו בכור. מנקודת מבטו כמובן. יש לי הרגשה לאור מה שתיארת, שה"תמונה" הזאת שבה הוא נדרש להתלבש לבד ואחיו הצעיר זוכה בזמן הזה לכל כולך, היא ה"ראיה" שמאשרת לו סופית את כל החשדות. אני משוכנע שה"תמונה" הזאת לא תטריד אותו בעוד שלושה שבועות לצורך העניין ובתנאי שבמשך הזמן הזה תספקי לו את הקרקע הפוריה לשינוי, כפי שהצעתי לך בסעיפים 1 ו-2. בינתיים אנה כדאי לדעתי "להלביש" אותם זה אחר זה ולא במקביל, בן השנתיים יקבל את מה שהוא רגיל לקבל, והבכור יתלבש כפי שהוא יודע להתלבש אך לפחות יזכה למלוא נוכחותך שתהיה שם בשבילו, גם אם באופן יזום.
מה דעתך?

אנה

13-02-2011 10:49
תודה דני על המענה.
לגבי נקודה1- צודק- אני לא צריכה לתרץ... אני גם חושבת שהוא קלט קצת את העיניין שלא תמיד הוא יכול ראשון- כי אתמול בערב הוא שאל אותי מי היתקלח אתמול ארשון (וזה היה אחיו) בחיוך כי ידע שהערב הוא ראשון...אז זה ברור לי שהוא קלט. אני אמשיך בהמלצתך ומקווה שלא "אמעד"- ההסברים הם משהו אוטומטי וצריך להיתרגל.
נקודה 2- אני אדגיש את זה יותר- אף שהוא (גם ביוזמתו) עוזר לי המון במטלות הבית כמו להגיש לי בגדים משמייבש שאקפל, עוזר לי לפנות מדיח (ייההה!!!) ולהביא דברים כשאני מבקשת.

שאלתי בעיניין- אם אחזק אותו כמעמד הבכור- האם זה לא יקטין בעיניו ובעיני האח הקטן את מעמד הקטן? (שיום אחד בשאיפה יהיה האמצעי?)

בעיניין ההלבשה- אני אמשיך כמו היום- אני עוזרת לו, לפעמים הוא "מפתיע" אותי ומיתלבש מייד- עד שזה יעבור לו...
אגב- לענות לילד "ככה" זה בסדר? תמיד אמרו לי שככה זה לא תשובה...?
שבוע טוב,
אנה

דני גיל

14-02-2011 02:23
... האיזון שצריך להישמר הוא זה שמעמדו של האחד לא בא על חשבון מעמדו של האחר; אם הצעיר יכול לסייע בפינוי הכלים מהמדיח - מצוין. הוא יכול? כנראה שעדיין לא. ולכן הטריטוריה שלו מוגנת. כמובן שאת לא הופכת אותו לבובה חסרת יכולות, כל אחד בהתאם לגילו וליכולותיו. החשוב הוא לפעול לרוחב ולא לאורך, כפי שאני מציע בפרק 'אחים' שבספר;

התנהלות רוחב הווה אומר שכאשר את מלבישה את הקטן, את משוחחת עם הגדול. וכאשר את עסוקה עם הקטן בזמן שהגדול משחק במחשב נניח, את ניגשת מדי פעם לגדול ונותנת לו נשיקה מצלצלת במצח כמי שאומרת -
"אחח... איזה ילד יש לי". כלומר, את כל הזמן 'רואה' את שניהם.

כאשר הגדול קרוב אלייך, מסייע לך, משוחח איתך, את מחזקת אותו באופן אותנטי, חשוב שהתודה שלך תהיה תודה אמיתית ובגובה העיניים. וכשאת מכירה תודה לילד בן ארבע בגובה העיניים של ילד בן ארבע, למרבה האירוניה תחשבי על מבוגר בן ארבעים, כפי שאת אומרת תודה לחברים ולחברות שלך, ממש באותה המנגינה.

האם "ככה" היא תשובה ראויה? -
הרבה פעמים כן. כאשר הילד יודע את התשובה, והשאלות מהסוג המנג'ס הן בדיוק השאלות מן הסוג הזה, אז התשובה לא תשובה הזאת ראויה ולדעתי אף יותר ממומלצת.

אנה

19-02-2011 17:05
תודה דני...
אני חושבת שאני עושה כול זאת ובכול זאת הקנאה חוגגת...אני אהיה יותר עירנית לזה וגם דיברתי עם בעלי שנעשה יותר זמן איכות כול אחד עם אחד מהבנים (ברוטציות) ונקווה שזה יעבור לו...
אגב- הצעיר דווקא עזר לפנות מהמדיח.. כשהוא רואה את הגדול.. הוא תמיד מפנה מהשולחן!! (ראה תמונות בפייס) פה לא היתפשרתי עם שניהם!
שתהיה שבת שלום!אנה

דני גיל

20-02-2011 23:55
הי אנה... ראיתי אותם - מקסימים!!

אנה

23-02-2011 17:41
LIKE!!