הי תמי, המוכנות לגמילה ביום מקדימה לרוב את המוכנות לגמילת לילה והיא תוצאה של תהליך הגמילה:

כאשר הילד כשיר לעניין בעודו ער, הגוף למד תוך פרק זמן מסוים את ה"טריק" ולכן השליטה בצרכים הופכת לאוטומטית. כאשר הפעולות הן אוטומטיות, הגוף "יודע" לנהל את עצמו בדומה לזמן הערות למרות שהילד שרוי בשינה עמוקה. אז הגוף מוכן לגמילת לילה.

מתי זה יקרה? איך נדע שהגוף למד כבר את ה"טריק" והילד בשל לגמילה גם בלילה?

אנחנו לא נדע – הילד ידע. הילדים חשים בעצמם מתי הם מוכנים והתפקיד שלנו הוא להאיר על האפשרות, שידעו שהיא קיימת. לפיכך, את שואלת את בתך בעוד כשלושה חודשים האם היא רוצה לנסות הלילה לישון ללא החיתול. תהא תשובתה אשר תהא – היא תשובה מעולה. לכן חשוב שהיא תחוש (באופן שבו את שואלת את השאלה) שהשאלה היא אכן שאלה ולא המלצה.

כעת לשאלה מה לעשות עכשיו, לאחר שבועיים שבהם הילדה מרטיבה. יש האומרים שכאשר התחלנו בתהליך מסוים, חשוב להתמיד בו בנחישות כדי למנוע מהילד חוויה של כישלון - תחושה של "חזרה אחורה". דעתי שונה בעניין זה, אך לפני שאספר לך עליה, שימי לב תמי שתחושת הכישלון ככל שקיימת, היא תוצאה של הקשר שאנחנו יוצרים בחוויה של הילד: גמילה = הצלחה. הקשר הזה נוצר ככל שאנו דוחפים ו"מעודדים" ומתגמלים וכדומה. אז אני יכול להבין מדוע להחזיר את החיתול משמעו לחזור אחורה.

בכל מקרה תמי, לא משנה מה היה שם בתהליך הגמילה, דעתי היא שתחושת הכישלון תמיד חזקה פי כמה כאשר הילדה קמה רטובה כל בוקר, מאשר פעם אחת שבה תחזירי לה את החיתול וגם אז, את יכולה להסביר את ההחלטה באופן כזה שהיא תרגיש טוב איתה -

הכי פשוט: תוך כדי שאת שמה לה את החיתול בלילה, את אומרת לה שהתייעצת וגילית בכלל שאת החיתול בלילה לא מורידים כל-כך מהר כמו את החיתול ביום. "מה שכן, תמיד כאשר תרגישי שאת רוצה לנסות, תגידי לי וננסה".

בהצלחה..