... חיזוקים תקבלי כי לדעתי את פועלת מצוין. כמה דגשים שיעשו את ההבדל:

1. אל תמהרי להחזיר אותו למיטתו כאשר הוא קם אלייך. נכון שאת צריכה לגלות נחישות, אבל את צריכה גם לתת לו לגלות שהוא עייף ושזה לא ממש תענוג לקום מהמיטה כל-כך הרבה. ברגע שהוא יראה שהוא לא מצליח להעסיק אותך כל-כך הרבה כאשר הוא קם, הרווחים שלו יצומצמו.

2. נסי להיות עסוקה במשהו, במיוחד בתקופה הנוכחית שכאמור היא תקופת הסתגלות, אפילו אם באופן יזום. הכוונה לכך שכאשר הוא קם, הוא ימצא אותך (נניח) שוטפת כלים או משוחחת בטלפון (ואז עדיף בעמידה ותוך כדי הליכה בבית) ומכיוון שכך, את לא ממהרת להחזיר אותו למיטתו מן הטעם הפשוט שאינך עסוקה בו. טוב את עושה כאשר את מלווה אותו למיטתו ללא דיבורים. טוב אף יותר יהיה אם תלווי אותו למיטתו כאשר את משוחחת בטלפון עם חברה או תוך צפייה בטלוויזיה, שאז הכוונה היא לכך שאת מלווה אותו חזרה למיטתו בתקתקנות שיא (כי את חייבת לחזור לטלוויזיה – יש שם משהו שחשוב לך לראות). כלומר, ככה הוא צריך לראות אותך - עסוקה בעניינייך. ובכך את יוצרת את התנאים לקראת החתימה על ההסכם הלא רשמי הבא:

3. אני לא מטרידה את מנוחתך – אתה לא מטריד את מנוחתי. זה ההסכם. זאת הדרישה שלך ממנו – שלא יפריע לך. וזאת להבדיל מההסכם הלא רשמי שהורים רבים מנסים להתעקש עליו ולפיו: ברגע שאתה נכנס למיטה – אתה צריך להירדם. אנחנו לא יכולים לדרוש מהילד להירדם. אנחנו כן יכולים לפעול לכך שלא יפריע לנו.

לכאורה דומה אבל הרבה שונה. מציע לך לקרוא את התשובה המלאה לשאלתך בספר הניתן לקריאה כאן למעלה, פרק "התערבות מעכבת" ותחת הכותרת: "ילדים לא נרדמים כאשר מנסים להרדים אותם".

לילה טוב :)

המון המון תודה על התשובה המפורטת...

I wanted to spend a mintue to thank you for this.