בני בן 3 וחצי

היי דיאנה, לפעמים ה"אסור" הזה שלנו הוא דווקא הבעיה; את אומרת לו "אסור" כלפי מה שבכוחו להחליט אם לעשות או לא ובכך הוא מקבל המון כוח לידיים ומנצל את ההזדמנות להשתמש בכוח הזה. "אם כבר מאבק..." אומר לעצמו הילד "... לפחות אנצח בו". במקום להעביר לו את המסר שאסור לעשות כך וכך אציע לך לעשות משהו שיגרום לו להרגיש ולהבין שלא כדאי לו לעשות כך כך. משהו פשוט, טבעי, אותנטי, לא כזה שדורש מאמץ חשיבתי.

X: אסור / מותר
V: כדאי / לא כדאי

הרי מה את מרגישה שניה לאחר שהוא מוציא עלייך את זעמו? אילו תחושות עולות בך? האם של עלבון? של בגידה? של כפיות טובה? אם כן סימן הוא לכך שאת אדם בריא בנפשו ועכשיו השאלה מה את עושה עם התחושות הללו.
כי לדעתי הכי פשוט (בדרך כלל דיאנה התגובה הפשוטה היא גם הנכונה) להראות כמי שהעליבו אותו, שפגעו בו קשות, שבגדו בו, ולפיכך את ודאי לא האמא השמחה והסבלנית שהיתה שם עבורו רק לפני דקות אחדות.

ברוב המקרים די בכך שהורים יתנו ביטוי אותנטי לרגשותיהם כדי להעביר לילד מסר ברור ולגרום לו לקבל על עצמו אחריות למעשיו – להבין ש"לא כדאי לו". את לא עושה מניפולציות ולא "משחקת" באהבה (כי לא לכך הכוונה!) אלא רק מה שאת מרגישה באמת.

דווקא כאשר את מנסה לחנך, להרביץ משמעת וערכים, להטיף מוסר, להעניש – דווקא אז את מונעת ממנו להבחין בקשר שבין המעשים שלו לתוצאות שלהם ובמקום לעסוק בלמידה ובלקחים הילד עסוק רק בדבר אחד – בטיב היחסים. ואז הוא כל הזמן בודק גבולות ו"עושה דווקא".
הסיבה אגב שלעונש היה בכל זאת אפקט אבל אפקט חלקי היא המסקנה שהילד הקיש והיא:

אני מעליב ופוגע – ההורים שלי מענישים אותי.

ומתי האפקט יהיה מושלם ולא רק חלקי? כאשר הילד יקיש את המסקנה הבאה:

אני מעליב ופוגע – אני מעניש את עצמי.

בהצלחה!