לא נירית... לא להעניש וטוב שאת שואלת.
זה מצוין שאת מציבה גבולות וזה טבעי לגמרי שהנחישות שלך לא מוצאת חן בעיניו. העניין הוא בבחירה שלו לכעוס ולהפנות את הכעסים כלפייך. כאן חשוב שתדעי שהוא עושה את זה משום שאת מתייחסת לזה והוא ימשיך לכעוס ככל שתמשיכי להתרגש מכך.

כשהוא יאמר "קישתא" את תגידי "קישתא למקלחת", הוא יתעצבן, את תתעלמי.

כשהוא יאמר לך "אמא את חצופה" תגידי לו "אני חושבת שאתה חצוף" ואז הוא יגיד לך "לא... את חצופה" ואז תגידי מה שתגידי אבל הכי חשוב בצורה נונשלנטית ומשתעשעת, בלי להתרגש. אפשר שזה ירכך אותו ואפשר גם שזה יכעיס אותו עוד יותר. במקרה כזה את מתעלמת ועוברת הלאה.

הוא יאמר לך "אמא את מעצבנת אותי" ואת תאמרי לו "אז מה... אני מעצבנת גם את אבא". הוא יאמר לך (נניח) "אני שונא אותך" ואת תחזירי לו ב - "מממ... אני תמיד אוהב אותך".

תורידי התרגשות מהאמירות שלו ותוסיפי קלילות והומור - זאת הנוסחה. נכון שהומור יכול גם לעצבן ולכן אם הוא מתעצבן את מתעלמת ואפילו "נעלמת מהשטח", כמי שאומרת: "סליחה... זה לא מתאים לי!".

הכי חשוב לא להיגרר לפרובוקציות של הילדים,
בסופו של יום אנחנו רוצים שהם ישארו ילדים,
ושאנחנו - נשאר המבוגרים האחראיים.

בהצלחה...