היי ברכה,
שתי שאלות לי אלייך:

1. האם המצב כפי שאת מתארת מפריע לו? הוא מתלונן?
2. החשש שלך למיומנויות החברתיות שלו נובע ממה שאת רואה בגן בזמן הפרידה ממך בבוקר או שאת מקבלת רושם דומה גם מצוות הגן?

לענייננו אגב זה מעולה שהוא הולך לחברים ומזמין אליו.

לדני. שאני מגיעה לגן בבוקר אני רואה ילדים ניגשים לחברים יוזמים שיחה יוזמים משחק. ושאני רואה אותו שהוא מתבייש לגשת זה מפריע לי אני אומנם לא נמצאת שם כל היום אבל מהכמה דקות שאני שם זה נראה לי שיש לו קושי התחלתי ליזום אינטראקציה ראשונית. יש לך רעיונות איך לעזור לו או שאתה מציע לעזוב אותו ולתת לו להסתדר לבד?

ברכה,

ילדים, כמו המבוגרים, שונים זה מזה: כל ילד והיוזמה שלו, הסגנון שלו, הקצב שלו. גם בהנחה שהילד שלך לא יוזם אינטראקציות חברתיות הדבר הכי נכון עבורו הוא לקבל ממך את התחושה של "אני בסדר!".

את יודעת... לפעמים כשאנחנו מאיצים בילדים שלנו לעשות דבר מה אנחנו בעצם, בלי לרצות בכך כמובן, מורידים להם את הביטחון בדיוק היכן שרצינו שיהיה להם את שיא הביטחון. אנחנו בעצם אומרים להם:

"פה אתה צריך להשתפר!"
"פה אתה חלש... חסר לך משהו!"

לכן כשאת שואלת אותי האם להניח לו ולתת לו להסתדר לבד אני משיב לך שבהחלט כן, אבל לא משום חוסר ברירה אלא משום שזאת התגובה הכי נכונה עבורו כי היא שתעניק לו את ההרגשה שהמפגש עם החברים הוא מקום בטוח ו... אין פה משהו שאני צריך ללמוד איך לעשות ואיך לגשת וכדומה.

אם בכל זאת אינך רגועה ותרצי לעשות משהו אקטיבי לטובת העניין אז הנה לך שני רעיונות שיכולים לסייע לו:

1. להגיע בבוקר מוקדם יותר כאשר אין הרבה ילדים בגן.
2. להישאר איתו בגן קצת בבוקר, כפי שממילא את עושה, אבל לשחרר אותו לגמרי ולגלות עניין בילדים אחרים. בקלילות, בכיף ובשמחה. כאשר הוא יראה אותך "עושה את זה" יתכן שישתחרר בו משהו. בכל אופן, את לא עושה את זה במטרה ללמד אותו ולהדגים לו "איך עושים" כי אז התוצאה תהיה מעיקה ולא בכך רצינו.

בצלחה..

לדני. תודה רבה. כרגיל התשובות שלך קצרות וקולעות. המון תודה

תודה ברכה. בהצלחה.