גמילה ממוצץ

תמי


היי דני,
מה שלומך?

בתי בת 4 מאוד קשורה ואהבת מוצץ וחיתול צמוד לפנים .
בגלל שהיא הגיעה לגיל 4 (בספט' תכנס לגן עירייה)אני מעוניינת לגמול אותה.

איך עושים את זה ?
תודה.

דני גיל

04-05-2012 01:36
היי תמי,
אם היא רגילה להיות צמודה למוצץ ולחיתול הבד כדאי לעשות את זה בהדרגה:

להוריד בשלב ראשון את חיתול הבד,
לאחר חודש למנוע ממנה מוצץ במשך היום,
חודש אחר כך גם בלילה.

נכון שהיא נורא תרצה ותבקש לחזור להרגלים המוכרים לה בכל אחד משלושת השלבים הללו, אבל את חייבת לקבל החלטה ולהיות נחושה. כאשר תרגישי קושי לעמוד נחושה מול הבכי והתחנונים שלה תזכרי שזה זמני ותמיד תשאלי את עצמך: "רגע... מה בעצם יכול לקרות לה?" כי הבכי הזה באמת יכול להיות קורע לב וחשוב כל הזמן שתזכירי לעצמך שאף אחד לא מכאיב לה ולא מתעלל בה.

דבר נוסף ומאוד חשוב:
הגמילה הכי קלה ממוצץ מתקיימת באופן חותך ונחוש. יש פה החלטה שאת חייבת לקבל בכל אחד משלושת השלבים לעמוד בה. עד שאת לא עושה כן תניחי לה לגמרי:
אל תבקשי ממנה ללכת פחות עם מוצץ,
אל תגידי לה שהיא כבר ילדה גדולה והגיע הזמן להעיף את המוצץ,
אל תתני לה דוגמאות מילדים אחרים,
וכדומה.

בהצלחה..

תמי

04-05-2012 11:55
תודה.שאלה לגבי השלב הראשון מה לאמר לילדה כשאני מורידה לה את החיתול?כשהילדה תשאל למה?

דני גיל

06-05-2012 02:43
... שאלה טובה. ובואי נשאל: למה באמת את מורידה לה את החיתול?
התשובה לשאלה הזאת נכון שתהיה גם התשובה עבור בתך.
נכון שלא תמיד זה ככה ויש מצבים שנרצה לטשטש את הסיבה האמיתית להחלטות שלנו, אבל תמיד כדאי שנשאל את עצמנו מה השיקולים העומדים מאחורי ההחלטות שלנו וכל עוד הילד בגיל שהוא יכול להבין (גם אם לא לקבל) נהיה כנים ונאמר לו את האמת כמו שהיא.

והאמת כמו שהיא:

אנחנו מורידים את החיתול לקראת הגן החדש משום שבגן עירייה אין אפשרות להיות עם חיתול ומוצץ.

כעת היא יכולה לחזור אלייך עם שאלה קשה לא פחות: למה אם כך להוריד את החיתול והמוצץ עכשיו? הרי יש עוד הרבה זמן עד תחילת שנת הלימודים הבאה?

ואז את יכולה לפעול בשתי דרכים:
1. לקבל עבורה את ההחלטה ולהסתפק בהסבר קצר על החשיבות של ההכנה המוקדמת וכל זה.
2. לתת לה את האפשרות להיות שותפה לקבלת ההחלטה ולדחות את הגמילה מהמוצץ והחיתול למועד קרוב יותר לכניסה לגן החדש.

האפשרות הראשונה טובה רק מהבחינה הזאת שהיא חוסכת כל מיני "נפילות" בהמשך, כלומר את מסיימת את זה כאן עכשיו, לוקחת בחשבון שיהיה קצת רעש ובכי ומסיימת עם זה.

האפשרות השניה טובה מהרבה בחינות:
את נותנת לה הרגשה של ילדה גדולה שסומכים עליה, שאפשר להתייעץ איתה ולקבל יחד החלטות, שאפשר לסמוך עליה שתהיה מחויבת למטרה ששתיכן הגדרתן מראש, שלא "מחליטים עליה". לכן לדעתי עם גישה כזאת תוכלי לקבל את שיתוף הפעולה שלה הרבה יותר בקלות והיא תצא מכך מחוזקת.

היא גם בגיל כזה שתקופה של ארבעה חודשים יכולה לעשות את ההבדל: הצורך להרגיש עטופה ומוגנת יוחלף ממילא בתקופה הקרובה בצורך להרגיש עצמאית וגדולה, אין ספק שככל שתגשי אליה כאל ילדה גדולה ובוגרת כך היא תקבל עוד ועוד בטחון להיות כזאת. טוב לה, טוב לך וטוב ליחסי האמון.

מקווה שלא בלבלתי אותך,
אז רק למען הסדר:

בתשובה הראשונה שלי לשאלה שלך את יכולה למצוא המלצה איך כדאי לעשות את זה (ברגע שהחלטת לעשות את זה).
התשובה השניה מתייחסת לעיתוי: מתי כדאי לעשות את זה והאם נכון לשתף אותה בקבלת ההחלטה.

תמי

06-05-2012 11:35
תודה רבה.