מעבר מהיר לבכי

אור


בננו בן כמעט 4 ולאחרונה הוא התחיל להגיב ישר בבכי קצר במידה ומשהו לא הולך לא או לא התבצע בדיוק כמו שרצה - כעבור שניה הבכי מסתיים והוא חוזר למצב רוח מעולה, לשחק, לצחוק ולהתנהג רגיל.
אני אתן מספר דוגמאות כדי להמחיש את הסיטואציה:
למשל:
1) בעודו אוכל מרק ומבקש עוד שקדים בבקשה!
אם אנחנו מביאים לו שקדים בקערה והוא בעצם התכוון שנשים לו אותם ישירות בקערת המרק אז הוא ישר יפצח בבכי "אבל אני רוצה שהשקדים יהיו בתוך הקערה", פעמים רבות אנחנו אומרים לו שאנחנו מבקשים שיפסיק לבכות כי כך לא נעים לנו לשוחח איתו וגם קשה להבין מה הוא רוצה ושרק יסביר מה הבעיה ונפתור אותה כולנו ביחד (אבא/אמא והוא)
2) אם הוא אוכל קורנפלקס לארוחת הבוקר ורוצה גם בשקית שיוכל לקחת איתו לדרך אז הוא יכול לשבת ולאכול ואז פתאום "אני רוצה גם בשקית" והמשפט נאמר בבכי.
רק לחדד את העניין אני לא מתכוון שהוא מדבר בקול מתבכיין אלא בכי של ממש!

יש לך רעיון יעיל לפתור את העניין? כי חבל לנו שהכל הכי כייפי והוא יכול פתאום לבכות כמה פעמים בפרק זמן קצר כל כלום בעצם

דני גיל

30-05-2012 02:48
היי אור,
הילד שלכם בעצם מפתח ציפיות מוגזמות מכם: הוא רוצה שתהיו איתו כאשר מבחינתו "להיות איתו" משמע להרגיש מה שהוא מרגיש ולזהות בכל רגע נתון את הצרכים והרצונות שלו מבלי שהוא יעשה דבר לשם כך.

כאשר הוא לא מצליח לההשיג את המטרה ("להיות איתו") בדרך מסתגלת הוא פונה לאלטרנטיבה - בוכה ואז מקבל את מה שרצה: ההורים שלי איתי. ממש איתי. מנסים להרגיע, למצוא לי פתרונות, אולי לנחם וכדומה.

הפתרון בסך הכל די פשוט וככל שתעשו כך תבחינו לדעתי בתוצאות מיידיות:

ראשית, אתם לא מתייחסים אל הבכי כבעיה ולא מנסים למנוע אותו - המטרה שלנו היא להעביר את האחריות אליו ולא להמשיך ולקבע אותה אצלכם. שנית, אתם מתעניינים בו. כן... בזמן שהוא בוכה:

"... אז למה אתה לא מוסיף את השקדים לקערה?"
"... אנחנו יכולים לקחת קורנפלקס בשקית? תרצה? אז למה אתה בוכה?"

ה - "למה אתה בוכה?" כמו כל התקשורת איתו צריכה לבוא ממקום של התעניינות אמיתית ולא במנגינת טרוניה. תדמיינו שאתם עוצרים עם הרכב ליד הולך רגל ושואלים אותו איך מגיעים לאבן גבירול. איך ששאלתם את השאלה הזאת כך אתם פונים לילד שלכם - בדיוק באותה המנגינה. יתכן שהוא יוסיף לבכות. זה טוב ואפילו צפוי: זה הרגע שבו האחריות עוברת אליו.

ברגעים האלה טוב יהיה אם תתנהלו בנונשלנטיות: אמנם אינכם אדישים לבכי שלו (עובדה... אתם מתייחסים ואומרים את שלכם) אבל הדברים נאמרים ונעשים ברוח אגבית שבעצם מבהירה לו: הבכי שלך. אנחנו מבחינים בו ומבחינים בך אבל לא מתרגשים מזה. אנחנו לא יכולים להתרגש מכמה שקדים שהונחו מחוץ לצלחת ולא בתוך הצלחת. כאשר זאת תהיה החוויה שלכם כך גם תהיה החוויה שלו.

חשוב שתכינו את עצמכם שלא לראות בבכי את הבעיה. אני מדגיש את זה כי ברור לי שבבכי הזה טמונה המלכודת.

עוד דבר: ההתעניינות טובה בזמן אמת והיא תהיה טובה לא פחות גם כעבור זמן. נניח לפני השינה תוכלו להתעניין בו:

"אתה זוכר שרצית בצהריים לשתות בלי הקש?... אז רציתי לשאול אותך משהו על זה - למה בכית כשביקשת ממני? ולמה לא פשוט הוצאת את הקש מהכוס?"

אור, שימו לב גם שאתם לא עסוקים בלרצות אותו יותר מדי כמי שרוקדים לצלילי הגחמות שלו. אתם מכבדים אותו ומאפשרים לו לקבל החלטות ולבחור, אבל תשמרו על כך שהכבוד הזה יהיה הדדי, שלא יקרה מצב שהבקשות שלו תהפוכנה לדרישות.

אור

30-05-2012 10:45
המון המון תודה!!!
ניישם :)

יום נעים