היי תמי,
תמיד במצבים האלה שאין לנו יכולת לשנות מציאות קיימת הכי טוב לשכלל את ההקשבה וההכלה ודווקא פחות לדבר, להסביר, לנחם וכו'. שאלות כמו:

"את חושבת על זה הרבה?"
"מתי את ממש מרגישה שזה חסר לך: בבוקר? בערב?"

אלו שאלות שעשויות אמנם להציף כאב אבל גם לאפשר לה לשחרר. ולך - לגלות אמפתיה. כאשר את מקשיבה לה ואומרת לה:
"האמת שאני ממש מבינה אותך" - את עושה המון.

אם יש תקווה לאח או אחות בהמשך אז מצוין לדעתי לשתף אותה בכמה שגם את/אתם הייתם רוצים בכך. אם את יודעת שהדבר יקרה והוא רק עניין של זמן אז נכון יהיה גם בכך לשתף אותה.

בכל מקרה, אני ממש לא בעד להגיד לה כל מיני דברים מנחמים שנועדו לשכנע אותה שהיא מרוויחה מהמצב הזה. אמירות כמו:

"אז מה... תראי איזה יופי שלך יש חדר משלך ורק שלך ואת לא צריכה לריב עם איזה אח או אחות על כל מיני דברים..."

יגרמו לה להרגיש שאת לא מבינה אותה באמת והיא תחדל לשתף.

תודה.